בעד ההזיה

(צילום: באדיבות הליקון)

חמש שנים אחרי שנבחרה ל-sound of 2010 ע"י ה-BBC , בהמלצת פאנל מכובד של עיתונאים ואנשי תעשיית המוזיקה, אלי גולדינג ממשיכה להוכיח שהבחירה בה הייתה מוצדקת בהחלט. לאחר שני אלבומים מוצלחים, היא חוזרת כעת עם השלישי, delirium (הזיה), אותו הגדירה, "סוג של ניסוי, ליצור אלבום פופ גדול". וארוך: כמעט שעה, וגדוש בשותפים-לכתיבה שכל אחד מהם הוא יוצר להיטים עם קבלות, ביניהם ראיין טדר, גרג קורסטין ומקס מרטין, שכתב את love me like you do , שכבר נחשף בהצלחה גדולה בפסקול הסרט 50 גוונים של אפור. בסוגריים: יכול להיות שלסרט הייתה השפעה על צילום העטיפה, או שפשוט גולדינג מרגישה עכשיו סקסית יותר מתמיד? כך גם בקליפ לסינגל הראשון הרשמי מהאלבום, on my mind , שצולם בלאס וגאס ולאחר פחות מחודשיים צפו בו ביוטיוב למעלה מ-62 מיליון.
גולדינג מציעה הפעם תפריט עשיר, כאמור, אך מאופק מבחינת מרכיביו. בעיקר פופ-דאנס, קצבי, קליט, שמח לרוב. Aftershock ו-holding on for life הן דוגמאות טובות. I do what I like הולך לכיוון האוריינטלי. Army הוא פופ המנוני, גדול כמו שגולדינג הבטיחה. Winner ו-heal הן בלדות רכות, עם פסנתר וכינורות וקלידים ומתיקות שאינה משאירה טעם לוואי לא נעים. אולי לא הטוב ביותר מבין שלושת אלבומיה, ועדיין משובח ומהנה מרבים אחרים שמסתובבים עכשיו בחנויות וברשת.