הולכים אחרי העדר

(צילומים: דניאל קמינסקי)

חיים נוי על "קרנפים" בתיאטרון בית ליסין: פנינה תיאטרלית מרטיטה.

"קרנפים", בתיאטרון בית ליסין, מיצירות המופת של המחזאי והסופר הרומני-צרפתי, ממוצא יהודי, אז'ן יונסקו, היא פנינה תיאטרלית מרטיטה. הבמאי יאיר שרמן ולהקת השחקנים המוכשרת העלו הפקה סוחפת ומרגשת והתוצאה היא חוויה ייחודית.

יונסקו, מהמחזאים החשובים של תיאטרון האבסורד, כתב את המחזה בשנת 1958 והוא עוסק באנשים בעיר דמיונית שבה כולם הופכים לפתע, בשלבים, לקרנפים. כולם הולכים אחרי העדר ומאבדים צלם אנוש. יונסקו ראה בקרנף סוג של מפלצת כוחנית ופשיסטית, דוגמת הנאצים. הקרנף נבחר לשמש סמל למסריו במחזה. רבים רואים במחזה אליגוריה על שלטון כוחני שאחריו נסחפים האזרחים.

ראוי לציין, כי את המושג "התקרנפות" חידש העיתונאי אשר נהור המנוח, מבקר התיאטרון ועורך הספרות בשעתו בידיעות אחרונות, בביקורת על ההצגה של תיאטרון חיפה בשנת 1962. תחילה שימשה המילה רק בהקשר המוגבל של היצירה של יונסקו ואולם דן אלמגור הרחיב את השימוש בה במשמעות המטפורית של היסחפות אחר להט לאומני, ברשימתו על המחזמר "קברט", במעריב, בשנת 1967 ומאז השתרשה המילה בלשון העברית. תחילה, המשמעות הייתה של היסחפות לאומנית צרה ובהמשך במשמעות של היסחפות אחר הכלל באופן גורף.

העלילה מתרחשת בעיקר במשרד עורכי דין ואולם היא נפתחת באירועים בהפסקת קפה בבית הקפה השכונתי. אנשים מעידים על קרנף המתרוצץ בעיר ומתברר כי הוא מעך את החתול של אחת הנשים שנכנסת חצי מעולפת לקפה. ברנז'ה, גיבור המחזה, נראה מוזנח למדי ושתוי וחברו ז'אן תובע ממנו לשפר את מראהו ולהפסיק עם השתייה.

בהמשך, מסתבר כי מכת הקרנפים גדלה והולכת והם אפילו הרסו את חדר המדרגות של משרד עורכי הדין שאינם מסוגלים להיחלץ. העלילה מסתבכת ומסתעפת. בהמשך כולם מתקרנפים ורק ברנז'ה ואהובתו דייזי נותרים בני אנוש יחידים בעיר. ברנז'ה מסרב להיסחף אחר העדר וגם מנסה למנוע מאהובתו ללקות במגיפה, אולם הקרנפת לא פוסחת גם עליהם.

יאיר שרמן הפך את ההצגה למעין מופע גרוטסקי, שזור בדמויות הזויות, הברקות בימוי, תנועה ושירים עבריים.

תום חגי הנהדר מגלם את ברנז'ה, דמות שצצה בכמה יצירותיו של יונסקו, וסוחף אחריו את העלילה במשחק כובש, מרתק ומרגש.

ז'אן הוא בני אלדר, שחקן משכמו ומעלה, שגונב לא אחת את ההצגה, והסצנה בה הוא הופך לקרנף היא שיעור מאלף בתיאטרון.

ליהי קורנובסקי הנפלאה והמוכשרת  מרגשת בתפקיד דייזי, אהובתו של ברנז'ה, וסצנת הסיום שלה היא מעולה.

זוהר מידן מגלמת היטב  את עקרת הבית ומר פפיון, מנהל המשרד. מולי שולמן, מטובי שחקני הבמה בארץ, מגלם את הפילוסוף ואת בוטאר, במשחק נוטף כישרון  ויכולת תיאטרלית נהדרת.

ערן שראל מצוין כגברת בורגיניון. אברהם סלקטר ואורה מאירסון, מוותיקי הבמה מגלמים נפלא את הזקן והקשישה. יניב שביט מגלם יפה את המלצרית והכבאי.

אלי ביז'אווי תרגם את המחזה והוא קולח ועכשווי. פולינה אדמוב עיצבה את התלבושות ההזויות והמופלאות ואת התפאורה הפלאית המורכבת במעין קוביות ענקיות להרכבה. פליס רוס עיצב את התאורה הבוהקת שהיא חלק בלתי נפרד מההפקה. דידי ארז אחראי למוזיקה . אורי שפיר עיצב את התנועה המוצלחת.