החום בוטל, יש סקנדל

(צילום: ליאור נורדמן)

חיים נוי על נשוי במנוסה: הצגה מטורפת ומצחיקה, חוויה מושלמת לערבי הקיץ הלחים.

נשוי במנוסה, בתיאטרון הקאמרי, היא קומדיה מטורפת של ריי קוני, פארסה הזויה על חיי הנישואין, הגורמת לצופים להתפתל מצחוק ברוב ההצגה, לעוויתות משונות בשרירי הפנים והגוף, ולתור ארוך לחדרי השירותים, בסיומה.
קוני, המחזאי והשחקן, נחשב לאחד ממלכי הקומדיות השנונות הבריטי. הקומדיות שלו שוברות שיאים ברמות הצחוק שאינו יודע סייגים. ההצגה, שביים אלון אופיר, מתוזמרת להפליא ומבוצעת נהדר, בזכות להקת השחקנים המוכשרת. זהו בידור שנועד בעצם רק להצחיק, ובקול גדול. להימלט מטרדות היום יום, לשכוח מהחום השורר בחוץ ופשוט לשבת באולם הממוזג, ליהנות עד תום ממשחק משובח ומדיאלוג מושחז ואחר כך לצאת אל החיים שבחוץ כאילו לאחר בילוי בספא.
להציג קומדיה, זו מטלה די קשה לשחקנים. צריך כישרון להיות רציניים כאשר הטקסט מכתיב שורות מטורפות וסצנות שכאילו נלקחו מעולם הזוי. רק שחקנים באמת מוכשרים יודעים כיצד להציג קומדיות , לגרום לקהל להשתולל ולהפגין רצינות תהומית, כאשר מסביב העולם הוא הפוך.
המחזה כבר הועלה בשעתו בגרסה דומה על ידי תיאטרון יובל ובית ליסין, בכיכובו של ספי ריבלין המנוח, וגם בבית צבי. מאז נכתבה בשנת 1983 , ההצגה רצה מספר שנים בלונדון וברחבי תבל, וגם הופקה לסרט.
העלילה עוסקת בנהג המונית ג'ון סמית, שהצליח להינשא לשתי נשים, בשתי שכונות בלונדון, כאשר אחת אינה יודעת, כמובן, על רעותה. עיסוקו כנהג מאפשר לו לבלות בין שני הבתים שלו ולא לטעות, עד אשר הוא מסייע לגברת קשישה שנופלת קורבן לשודדי ארנקים. אולם, האישה מניסה את השודדים וחובטת עד זוב דם בראשו של ג'ון, המאושפז ללילה בבית חולים ומאז השתבש לוח הזמנים שלו ושגרת יומו התערערה. שני חוקרי משטרה מנסים להבין את השוני בכתובות שלו ואגב כך כולם מסתבכים בשקרים ובעלילות מופרכות .
גיבור המחזה הוא שמואל וילוז'ני כג'ון סמית. הוא מתרוצץ על הבמה, מאופק מתמיד, עטור שיער ג'ינג'י וחבוש בראשו. וילוז'ני, שמשחקו מעולה ומענג, מסוגל להצחיק גם כשהוא רציני.
לימור גולדשטיין המקסימה מגלמת את מרי, האישה הראשונה, ומשחקה משובח. יש לה יכולות דרמטיות וקומיות מצטיינות. גם כשהיא דופקת ראשה בקיר מרוב ההתפתלויות בעלילה הקודחת, היא עדיין מאופקת וכמובן מצחיקה מאוד. אנדריאה שוורץ , בשיער ג'ינג'י, מגלמת את ברברה, אשת הנהג השנייה. היא משחקת בצורה מושלמת, בקפידה וברצינות, גם במצבים המשונים שהיא נקלעת אליהם. התוצאה היא מעולה.
נדב אסולין מגלם את השכן סטנלי, בטלן שהופך למרכז העניינים ומשתף פעולה עם סמית, כדי להצילו ממפגש משותף עם נשותיו. אסולין, במשחק מצוין ומוקפד, גונב לא אחת את ההצגה ויש לו מספר סצנות פרועות שבהן הוא מצליח להשכיב את הצופים בארשת פנים רצינית תהומית ועד להגחכה עצמית.
עידו מוסרי מגלם את הסמל טרוטון ומשחקו כליל השלמות, קולח, רהוט ומשובח. הוא בעצם גורם לסיום הנפלא של ההצגה, אם כי היה צפוי מראש. עמית רייס מגלם את השכן העליז ומשחקו מרהיב, מצטיין ומלא עושר הבעה ומקצועיות. איוון לוריא מגלם יפה מאוד את צלם העיתון שמוסיף לתסבוכת.
אלי גורנשטיין המעולה מגלם במקצועיות רבה ובכישרון מופלא את תפקיד הסמל פורטרהאוס. הוא מבליט את המבטא היקה של האנגלי ורק חסר שיפצח באיזה שיר אופראי, בקולו העמוק והמשובח. מכל מקום, גורנשטיין הוא שחקן בעל יכולות מדהימות.
הנוסח העברי החדש של דורי פרנס קולח, ברור ועכשווי. אורן דר עיצב את התלבושות היפות והמוצלחות, בעיקר של הנשים. לילי בן נחשון עיצבה תפאורה יפה של דירה בריטית טיפוסית עם דלתות נפתחות. קרן גרנק עיצבה תאורה נאותה ומוצלחת, במיוחד בקטע הסיום.
קטעי המוזיקה והשירים התקופתיים לוקטו בידי הבמאי והשרו אוירה מתאימה. כל המשתתפים, למעט הצלם, עטו פאות נכריות מצחיקות, במיוחד בלטו פאות האפרו של בלשי המשטרה, דבר שהוסיף לזווית הקומית של המחזה.
אין ספק כי ההצגה המטורפת הזו היא תחליף למזגן ומפלט מטרדות היום-יום. היא פשוט מצחיקה, בעלת רמה נאותה וכהצגת בידור, חוויה מושלמת לערבי הקיץ הלחים שלנו.