מעגל החיים שאינו נסגר

(צילום: אייל לנדסמן)

חיים נוי על העיירה שלנו, בבית צבי: מחזה סולידי קטן, פיוטי ומרגש.

העיירה שלנו, המחזה זוכה הפוליצר של הסופר והמחזאי האמריקאי ת'ורנטון וילדר, שב ומרגש על הבמה בבית צבי ברמת גן . ההצגה הייחודית שזכתה להפקות במה רבות בתיאטראות, בקולנוע ובטלוויזיה. הבכורה הייתה בשנת 1938 ומאז, כיכבו בה שחקני במה נודעים ושחקני קולנוע מפורסמים ובהם פול ניומן ופרנק סינטרה. המחזה הופק לטלוויזיה וגם כבלט.
העלילה עוסקת בעיירה דמיונית שכמותה מצויות רבות מאוד לאורכה ולרוחבה של ארה"ב. אנו לומדים על תושביה ואורחות חייהם, אהבות ראשונות ושמחות, קשיי יום ואירועים משפחתיים עד להתבגרות ולחידלון החיים, למוות ולמעגל שאינו נסגר ומניע שוב ושוב את הכמיהה לחיים.
בישראל, עלתה ההצגה לראשונה ב- 1950 , בתיאטרון הבימה, בכיכובם של גדולי הבמה הישראלית, ביניהם רפאל קלצ'קין, עדה טל ושמוליק סגל.
ההפקה בבית צבי היא מרגשת מאוד, פיוטית, והבמאי עידו רוזנברג הפיק בזכות השחקנים המוכשרים מחזה סולידי וקטן, משחק משובח וסצנות בלתי נשכחות. רוזנברג ביים ביד רגישה את הלהקה והצליח לעבד את המחזה המורכב בן שלוש המערכות לשעה ורבע של הצגה קולחת ומרתקת. חלק מדמויות המקור נמחקו, בהם מנהל הבמה, דמות שהייתה מעין המנחה של ההצגה. קלצ'קין גילם דמות זו בהבימה ואילו לפני חמש שנים לערך ,בניו יורק, גילמה את התפקיד הלן האנט,  זוכת האוסקר, לראשונה כאישה בתפקיד גבר במחזה. 25 שנים קודם לכן גילמה האנט את דמותה של אמילי בהצגה.
הבמאי פיצל את תפקיד מנהל הבמה לדמויות אחרות ושיבץ קריצת עין כאשר העניק את תפקיד הברמן המשופם לשחקנית המצוינת מיכל מאיר דבירי, המגלמת גם את גברת סומס. הסצנה הזו בביצועה היא זעירה אך מעולה.
המחזה עטור השבחים מסתיים כאשר אמילי הצעירה מוצאת את מותה בלידת תינוקה ולאחר מותה – ומות רוב יקיריה – היא מבקשת לחזור ליום אחד אל יום הולדתה ה-12 ולחוות אותו שוב. אז היא גם מבינה את האמת המרה על חייה. על משכב העולמים שלה חוזר בעלה ואהוב נעוריה והוא מתרפק על קברה בבכי תמרורים.
אלכסה לרנר המקסימה מגלמת את אמילי וזהו תפקיד חיים של כל שחקנית תיאטרון. אלכסה צולחת את התפקיד באורח מעורר התפעלות, ברגש רב ובמשחק מופלא שלא מותיר עין יבשה. גם עיניה גדושות בלחלוחית אמיתית.
לירון כרמיאל מגלמת את רבקה גיבס , בתו של רופא העיירה. לירון היא שחקנית נהדרת ובעלת פוטנציאל רב. היא מחליפה גוונים וגינונים ומשחקה רב האופי מרתק ועשיר בהבעה. "חיית במה" אמיתית.
נאור מזרחי נפלא ומקצועי בתפקיד דר' גיבס. חני יחזקאל כגברת גיבס היא שחקנית מצוינת, מלאה ביכולות דרמטיות ובסצנה בבית הקברות היא מצליחה לרגש במלל בלבד וללא תנועה.
אבירם אביטן כג'ורג' המחזר ובעלה של אמילי, מגיש משחק קסום, משכנע ומשובח. שחר פולאק מצוין כמר ווב מו"ל העיתון המקומי והוא זכור במיוחד בקטע הארוחה שלפני חתונת בתו, בזכות הבלחות המשחק היפות שלו. שרון רוזנבאום מעולה כגברת ווב ומנווטת את התפקיד בהתלהבות ובכישרון רב.
דין עובדיה כחלבן השכונתי משחק יפה מאוד. אביב זלישנסקי כילד וואלי, מבצע נהדר את המונולוגים שלו. אביב הוא תלמיד תיכון תלמה ילין ונוטל חלק בהפקה כשחקן אורח, לסירוגין עם נדב ארטשיק. יהושע אינדורסקי מצטיין ככומר וכמנצח המקהלה.
בהתאם לספר הבימוי המקורי, אין אביזרים בהצגה והשחקנים משחקים בכלים ובאביזרים שונים בפנטומימה, "בכאילו". סצנות בועות הסבון ופיזור הפרחים בחתונה הם שובי עין וקסומים.
הנוסח העברי של עידו ריקלין עכשווי ומוצלח. אלעד דנון עיצב את התלבושות הנאות, במיוחד של הבנות. אם כי, האופי השחור והקודר של הגברים, אף שהוא תואם לעלילה , מעיק במקצת. קרן גרנק עיצבה תאורה נאותה.

הצצה לחזרות

הסרט, מ-1940 , בכיכובם של וויליאם הולדן ומרתה סקוט