היה נחמד

מסיפורי פוגי אפשר ללמוד (עטיפת האלבום)

אהרון מורג על המחווה לשירי להקת כוורת, שהחלה כתוכנית רדיו זוכת פרס מפקד גל"צ וכעת יצאה באלבום.

הקאוור, הביצוע המחודש, נולד רגע אחרי לידתו של השיר המקורי הראשון. אנשים אוהבים לשיר, במיוחד שירים שאחרים אוהבים לשיר. שירים שיצאו לאוויר הם חופשיים לביצוע, כל ביצוע, של אחרים, חובבנים ומקצוענים. בתחום הזה שולטות שתי גישות, שתי דרכים. הראשונה גורסת שקאוור טוב הוא, בפשטות, ביצוע חדש ומדויק לשיר המקורי. הגישה ההפוכה טוענת שאם כבר הוקלט שיר מוכר, ראוי – צריך – לתת לו זהות חדשה, להפיח בו חיים חדשים, לעשות אותו ליצור עצמאי שעומד בפני עצמו.
שתי הגישות האלה מיושמות במסיפורי פוגי אפשר ללמוד (פונוקול), אלבום הביצועים המחודשים לשירי להקת כוורת. מחווה שנולדה בגל"צ, ביום העצמאות 2013 , לציון 40 שנה לאלבום הבכורה של הלהקה שיצא בנובמבר 1973 ומכר למעלה מ-150 אלף עותקים. התוכנית (שזכתה בפרס מפקד גל"צ), בהגשת אסף ליברמן ולירון זייד ובעריכת אייל מרקו, כללה גם הקלטות נדירות של כוורת בראשית דרכה, מסרטיית התחנה (הלהקה התחילה למעשה בתוכנית הרדיו של דורי בן זאב).
12 ביצועים מחודשים, 11 להקות ועוד צמד, עידן אלתרמן ואבי גרייניק, במערכון, די מיותר ("סיפור הארון"). הפתיחה, שני השירים הראשונים, שיר המכולת (לוס כפרוס) וביום ובלילה (מרסדס בנד), יוצרים רושם שהכיוון ברור: על קופי-פייסט, העתקים נאמנים (מדי), למקור. אבל אז מגיע שירות עצמי (קרח תשע), בגרסה כבדה יותר מזו של כוורת, בשיר הראשון שלה שהוציאה לרדיו. מכאן והלאה, למעט יו יה (בום פם), לא ידענו מה לעשות (גיא ויהל), והביצוע האינסטרומנטלי (של משפחת אלייב), מזרחי אסלי, כבמקור, ליוסי מה נשמע, מסתמן הכיוון: לתת טוויסט שונה כלשהו לשירים.
ילד מזדקן קיבל, בביצוע של כנסיית השכל, קישוט אוריינטלי של כלי מיתר והשיל מעצמו לא מעט מהמלנכוליה הצובטת-לב של המקור. למרות הכל (הפיל הכחול), רועם בגיטרות כסחניות ונוגע במטאל. נחמד (ילד פעם), הוא שיר סיום קלאסי, עם אזכורים ללהיטים אחרים של כוורת ("גוליית", "הורה היאחזות").
שני ביצועים הם הדובדבן שבקצפת, או הטחינה שעל הפלאפל: פה קבור הכלב הפך לשיר בסגנון הידוע של להקת התקווה 6 : רגאי-לייט, כיפי, קצת ראפ. המגפיים של ברוך (מונטי פיורי), עבר טרנספורמציה מוחלטת, בשפה (איטלקית) ובסגנון, כאילו נשלח במכונת זמן לרומא של שנות ה-50 . וזה מקסים באמת.
אז, מה למדנו מסיפורי פוגי, האלבום? שהשירים האלה, בין אם הם העתק מדויק ובין אם בגרסה המתרחקת מהמקור, כאמור, הם תמיד ברפרטואר חיינו. אהובים, בלתי נשכחים. שלנו.