הפאנטום הוא עירום
אוג 18
(צילום: שוקה כהן)
חיים נוי על "פאנטום האופרה" במשכן האופרה בתל אביב: הפקה מרשימה, תפאורה מדהימה ותלבושות נפלאות, אבל זה ארוך מדי, מתיש ומשעמם.
המחזמר "פאנטום האופרה" המוצג במשכן האופרה בתל אביב, במסגרת סיור עולמי במזרח הרחוק ובמפרץ הפרסי, הוא הפקה מרשימה, אבל הגיעה העת לומר כי הפאנטום הוא עירום. המופע ארוך מדי, מתיש ומשעמם. צוות הזמרים והרקדנים ממלא תפקידו נאמנה, אולם אין מדובר בשחקנים משובחים והיכולות הווקאליות הן בינוניות.
המחזמר כולל מספר שירים שהפכו מזמן לנכס צאן ברזל בז'אנר של המיוזיקל וזכו לביצועים נפלאים של גדולי הזמרים. ההפקה גם הביאה טונות של תפאורה מדהימה ותלבושות ססגוניות מרהיבות עין, אולם כל זה עדיין לא הופך את ההפקה לברודווי בישראל.
המחזמר מוצג כעין מחזה בתוך מחזה והוא נפתל ומסובך. אנדרו לויד ובר כתב את המחזמר בהשראת רומן עתיק על רוח הרפאים באופרה של פריז, הנוטלת תחת חסותה את כריסטין, אחת השחקניות. כריסטין אמנם לומדת את סודות השירה מהפאנטום, אולם היא אוהבת את ארוסה ראול.
ההפקה הבינלאומית של המחזמר מעלה אותו במקביל בברודווי, בלונדון, בסיור בארה"ב ובסיור בארצות המזרח הרחוק ובנסיכויות הערביות. הליהוקים להפקה הזו נערכו בארה"ב ולאחר חזרות, יצא הקאסט לדרכו הארוכה והמתישה.
אמנם הבמאי הרולד פרינס מת לפתע, לפני זמן קצר, אולם הבימוי והתנועה נותרו בעינם, לרבות התפאורה הכוללת אלמנטים מרשימים כמו סירתו של הפאנטום ששטה בנהר הסמוי, עם כריסטין. גם התלבושות המתחלפות ללא הרף, הן נהדרות.
בעלי התפקידים המרכזיים כבר שיחקו במחזמר הזה במקומות שונים והם צעירים ותאבי רצון לכבוש את הבמה. אבל אם ניקח את כל מכלול האמנים המופיעים בהפקה זו – רקדנים, שחקנים וזמרים, הרי שמדובר בביצועים בינוניים למדי. לחלק מהם מבטא כבד או בלתי ברור. התנועה לא מספיק מלוטשת והשחקנים הראשיים אינם שחקנים והם זמרים המבצעים תפקידם כמיטב יכולתם. ייתכן שעדיף כבר לראות הפקה מקורית בווסט אנד או בברודווי, עם עלות כרטיסים נמוכה יותר, בהתאמה ועם כוכבים ממש.