הצגה מיוחדת במינה

(צילום: גיא גבע)

חיים נוי על קול ששון וקול כלה, שבה משתתפים שחקנים חובבים עם פיגור ותסמונת דאון לצד שחקנים מקצועיים: מרגש עד דמעות.

קול ששון וקול כלה היא הצגה ייחודית ומרגשת מאוד, המשלבת אנשים עם פיגור ותסמונת דאון (שחקני אנסמבל "כנפיים"), עם שחקנים מקצועיים. ההצגה, שעלתה בצוותא בתל אביב, עוסקת בסוגיה של חריגים במשפחה וכיצד להתמודד עם דעות קדומות ועם אירועים שהם מציאות שכיחה בחיינו.
קרן משה כהן ביימה, ערכה והפיקה את המחזה ועשתה עבודה מצוינת עם להקת השחקנים הייחודית. ההפקה מוקפדת מאוד ונראה שעמלו עליה רבות. היא מקצועית, מרגשת ומעלה לחלוחית בעיני הצופים. אין היא מתיימרת להיות הצגה מקצועית של תיאטרון רפרטוארי או מסחרי אלא שהייחוד בליהוק והביצוע של השחקנים, הוא שהופך את ההצגה הסולידית הזו למשהו אחר, נועז ויוצא דופן.
טלי אלוני כתבה את המחזה, העוסק בערב חתונתם של מיקי ושי , זוג מאושר שהיום הגדול בחייהם מופר בשל השתתפותם של בני משפחה חריגים בשמחה, עד שהחתונה כמעט ומתבטלת. לכלה מיקי יש אח תאום, בעל פיגור קל, המתגורר בהוסטל. חבריו להוסטל, אנשים עם פיגור ובעלי תסמונת דאון, אמורים להגיע אף הם לחתונה. במקביל, לחתן יש אחות, נערה מרדנית, שתיינית ובלתי צפויה.
אימו של החתן מקבלת את הסעיף כשהיא שומעת על בואם של דיירי ההוסטל ועוד יותר היא לוקה בהיסטריה כאשר אחי הכלה שובר ואזה משפחתית יקרה וגונב את הכוס המיוחדת שאותה אמור לנפץ החתן. בין לבין, מוחלפים עלבונות וקיתונות של רותחין הדדיים. כל השדים צצים ועולים מהמחשכים. הדעות הקדומות חוגגות והחתונה עומדת להתפוגג. אולם, ברור שיש סוף טוב והולם גם הפעם.
נועה צפריר מגלמת את מיקי בכישרון רב ובאורח נהדר. נועה, שחקנית מקצועית, שובת לב ומקסימה, מצליחה לעורר אמפתיה רבה למצב המיוחד שאליו נקלעה וראויה לתשואות רבות.
רוני רוקט (ארל), המשובח, משחק בצורה אמינה ומקצועית את שי. אריק מורדוך מגלם את דורון, אחיה המפגר של הכלה, ומבצע את התפקיד בכישרון רב ובמשחק מושלם. סצנת השירה שלו ייחודית וסוחטת את בלוטת הדמעות.
אסי יצחקי מגלם את אב החתן במשחק יפה ומוקפד, באותנטיות רבה ומלאת הבעה. אמליאן עמנואל כהן מפגינה משחק מעולה ומרגש בתפקיד אם החתן. הסבתא הרתוקה לכסא הגלגלים היא אביגיל ארנהיים שמשחקה מעולה, קולח ומפעים. קייטלין פינקל הנעימה מגלמת את ליבי, אחותו של החתן. משחקה משובח ורב כישרון. בתפקיד אם הכלה, עירית גיל, שמשחקה אמין ויפה מאוד ומעורר אהדה. דנית פור מוצלחת מאוד כמאפרת ומדריכת דיירי ההוסטל.
אנסמבל כנפיים הנהדר והמוצלח מונה את בנצי ראובן, יהודית סייר,יחיאל כהן, מאשה אלין, סימונה עידן, שמרית קרויטרו ותמיר מילר.
הלחן ושיר הפתיחה המצוינים הם של זאב פלדמן. הכוריאוגרפיה והתלבושות היפים עוצבו בידי יעל פלדמן. אורי רובינשטיין עיצב את התאורה הנאותה.
זו הצגה קטנה וסולידית, המעלה לעיני הצופים דילמות ואירועים חשובים ומשמעותיים שלפעמים מנסים לטייח אותם, אך ראוי שהם ילובנו והצופים יראו מעבר לדעות קדומות . אם יש מקום למחיאות כפיים סוערות הן מגיעות במיוחד לאותם שחקנים מיוחדים שמביאים את סיפורם האמיתי לפני הציבור. ההפקה, ובמיוחד הצפייה בשחקני "כנפיים" המבצעים פעלולים מסובכים או מתמודדים עם טקסטים קשים לצפייה, ריגשה אותי.