הקומדיה האנושית של צ'כוב

(צילום: שמחה ברבירו)

חיים נוי על איבנוב, בכיכובו של איתי טיראן. המחזה של צ'כוב עובד לגרסה בת זמננו המעניקה לצופים חוויה תיאטרלית מרגשת.

איבנוב הוא המחזה הראשון של אנטון צ'כוב שהוצג על הבמה, במוסקבה, בשנת 1887 . צ'כוב היה אז בן 27 , דוקטור לרפואה. הצגת הבכורה במוסקווה הייתה מלווה בתקלות רבות. שחקנים שכחו את הטקסט, אחרים שתו לשכרה וההפקה ספגה ביקורת מוחצת. אבל, לאחר ששופץ והופק שנית בסנט פטרבורג, המחזה נחל הצלחה.
ההפקה העולה בתיאטרון הקאמרי היא עיבוד של שתי הגרסאות הראשונות של המחזה, ששוכתבו וקוצרו מעט , אך שמרו על הצביון הצ'כובי , כאשר המיקום של העלילה הוסט לימינו אנו, על חידושי הטכנולוגיה והמודרניזציה. התוצאה: חוויה תיאטרלית של קומדיה אנושית מרגשת, שזורה בשחקנים מוכשרים ובטקסט קולח ומוצלח, שופע רוממות.
הבמאי ארתור קוגן ראוי לתשואות על כך שרקח מחזה שגורם לקהל הצופים להפגין רגשות נלהבים ולהיות מעדן תיאטרלי על הבמה, השוקקת להקה מוותיקי ובכירי שחקנים. המחזה שזור בביקורת חברתית על המעמדות, נוגע באהבה ובגידה וקיום כלכלי ומהווה בבואה על החיים בצל עידן התמורות המתחוללות. אז ועכשיו, דבר לא השתנה.
העלילה עוסקת בבעל אחוזה בשם איבנוב השקוע בחובות ומצוקה כלכלית. הוא מתחתן עם בחורה יהודיה, שרה, שממירה את דתה למענו ולכן גם מנושלת מירושת הוריה. שרה לוקה במחלה חשוכת מרפא ורופא המשפחה מאשים את איבנוב בהזנחתה. איבנוב מוצא מפלט מידי ערב באחוזה של חבריו, שמהם נטל הלוואה נכבדה, ושם מתאהבת בו בתם הצעירה סשה. גם איבנוב ומתאהב בה, אך באחד הערבים מגיעה למקום אשתו והרופא ומגלים את הבגידה. בהמשך, נגאלת שרה מייסוריה ואיבנוב אמור להינשא לסשה, אולם לחיים יש תוכניות אחרות לגביו ואיבנוב מוצא עצמו בסיטואציות אחרות עד לסיום הבלתי נמנע.
קוגן ואיתי טיראן עיבדו ותרגמו את המחזה והפכו אותו למעדן שבו השחקנים מערימים הררי קצפת ומעטרים אותה בדובדבנים של דיאלוגים שנונים , תוך מפגן של משחק ראוי ומשובח. טיראן מגלם את איבנוב, ואם בתחילת המחזה הוא נראה ענייני ושליו, הרי שתעצומות נפשו נערמים והולכים בהמשך העלילה הסוחפת והוא נוסק לגבהים של משחק מעולה ומופלא.
הלנה ירלובה מגלמת את שרה, האישה הנבגדת שאור חייה כבה בעיצומה של ההצגה. אך בסיום היא מבליחה כצל של דמותה, שרה את שירה הנוגה ומדגימה עד כמה היא שחקנית גדולה ומרגשת.
אורי רביץ מגלם בהצלחה רבה את דמותו של הרופא דר' לבוב. הטקסט בפיו רהוט וחד ומשחקו מצוין. עירית קפלן מענגת כאשת בעל האחוזה ומשחקת להפליא, מפגינה קמצנות מרבית וסוערת בעת הצורך. דודו ניב כבעל האחוזה מגלם את התפקיד באורח ראוי לתשואות ומשחקו טוב ביותר. דנה מיינרט היא סשה , הנערה המתאהבת באיבנוב הקשיש שנופל ברשתה.משחקה מצוין, דרמטי וקולח, במיוחד בסצנת החתונה. אסנת בן יהודה, שחקנית שופעת חן עם מימיקה מדהימה, נפלאה בתפקיד מרפושה. תחיה דנון כאבדוטיה מוצלחת מאוד בתפקיד ומשחקה בפוקר הוא נפלא. שמחה ברבירו כקוסין משחק באורח מקצועי ומקסים. גיל ויינברג, במשחק שהוא כליל השלמות ותאווה לעיניים, מוצלח מאוד כדודקין השתיין. טל וייס משחק מרשים את בודקין המגמגם. חמיס אלשייח מוצלח מאוד כגברילה המלצר, השומר על קור רוח למרות מסכת הגערות וההשפלות מצד גברתו הקמצנית. משחקו משול לפנטומימה מעולה. יואב לוי נהדר בדמות מנהל הבית של איבנוב והמאכר המחוזי. לירון ברזילי, המפליאה בריקוד, וברק פרידמן, מגלמים את האורחים.
מי שגונב את ההצגה הוא גדי יגיל בדמות הרוזן שבלסקי. יגיל חוזר לבמת התיאטרון כאחד מחשובי השחקנים ומוכיח שהוא מקצוען הראוי לתשואות. כאן הוא מפגין יכולות קומיות, דרמטיות ואפילו ריקוד רוסי סוער.
התפאורה הייחודית עוצבה בידי מיכאל קרמנקו. מוני מדניק אחראי לתלבושות היפות. אורי מורג עיצב תאורה ראויה. ההצגה שזורה באלמנטים בימתיים מיוחדים ובאפקטים מעניינים. אין ספק שאיבנוב הוא מחזה איכותי והבמאי ארתור קוגן, שהוא גם מנהל אומנותי-פדגוגי בבית צבי, להטט עם להקת שחקנים מצוינת והתוצאה מענגת ומרשימה מאוד. הדבר היחיד שהפריע לי, היה הצבת שולחן העבודה שסביבו התקיים חלק הארי של המחזה, בשולי הבמה מצד שמאל . ראוי היה לבחון הצבתו במרכז הבמה וכך גם ניתן היה לצפות במתרחש ביתר קלות מצד הצופים באולם.