השיר שלא כתבתי, וחבל

(צילום: יח"צ)

רגע לפני שברט אנדרסון מגיע לישראל עם סווייד, האן.אם.אי שאל אותו, ומוזיקאים אחרים, איזה שיר מפורסם, שאינו שלו, היה רוצה לכתוב. המעריצים בארץ ישמחו אם הוא גם ישיר את בחירתו.

האן.אם.אי שאל 27 מוזיקאים ידועים, ותיקים וצעירים, מצליחים מאוד וקצת פחות, איזה שיר מפורסם, או קצת פחות, שאינו שלהם, הם היו רוצים לכתוב. הנשאלים, כמעט כולם, הבינו את העיקרון, אבל היו גם – מעטים – שלא הצליחו לפרגן לאחרים. שיין ריידר מלהקת הפי מנדייז, בחר ב-step on של להקתו, שלדבריו "כתבתי כמה שורות בשיר, אבל לא קיבלתי שום תמלוגים". אייס טי בחר ב-colors שלו, מתוך סרט בשם זה, על כנופיות רחוב באל.איי, קודם כל משום ש"מעולם לא הקשבתי לשיר של מישהו אחר ואמרתי, הלוואי שאני הייתי כותב את זה". אבל, ובעיקר, בגלל שלדבריו, זה השיר שהוא גאה בו במיוחד. "לפניו, הציבור לא ידע שיש כנופיות רחוב ו-387 נערים נהרגו בשנה אחת. אני כיוונתי זרקור על הדבר הזה".
השאר, כאמור, חשפו את השירים שחבל שלא כתבו. ביניהם, בילי קורגן מהסמשינג פמקינס, שבחר ב-breaking the kaw של ג'ודאס פריסט ("פשוט, פנטסטי, קלאסי, לעולם לא מתיישן"); טריקי שבחר ב-cosmic dancer של טי.רקס, שבו, לדעתו, מארק בולאן ניבא את מותו ללא עת; שירלי מנסון, שהשיר האהוב עליה הוא why d'ya do it של מריאן פיית'פול, שבו היא תוקפת בכעס עצום את המאהב שלה, שבגד בה.
איאן מקולוך, סולן להקת אקו אנד דה באנימן, היה רוצה לכתוב את the winner takes it all של אבבא. "מדהים לחשוב שביורן אולבאוס כתב את השיר כשהוא יודע מה אשתו (אגנייטה פלטסקוג), עוברת בגלל התנהגותו כלפיה. הוא כותב כל כך טוב מנקודת מבט של אישה".
ברט אנדרסון, סולן סווייד, שתופיע בהיכל מנורה מבטחים ביום חמישי הקרוב, 30 ביולי, בחר ב-vincent, של דון מקלין. "לחן יפהפה והמלים פשוט מושלמות", הסביר אנדרסון. "יש לי צמרמורת בכל פעם שאני שומע את השיר, העצוב והיפה הזה, הגביע הקדוש המר-מתוק שכל כותב שירים היה רוצה למצוא". האם אנדרסון יפתיע את הקהל בביצוע ספונטני של וינסנט? זה יהיה נחמד.