התקליטייה: ממה מייבלי, ממלינדה וגם פנקס הקטן

מדור התקליטייה עוסק בתקליטי ויניל ישנים שיצאו על דיסקים, זמינים ביוטיוב וניתנים לדגימה דיגיטלית.

אהרון מורג על תקליט הזהב 72 , אלבום האוסף של להיטון, עם כוכבי הפופ הישראלי של התקופה. כותר נוסף בסדרת כמו פעם של התקליט חיפה.

להיטון, שנוסד בסוף 1969 כדי למלא צורך של צרכני המוזיקה, העברית והלועזית, לקבל מידע רב יותר מזה שסיפקו בדוחק העיתונים היומיים, מוספי סוף השבוע ומעט המגזינים שהתפרסמו אז, יזם כעבור מספר חודשים להשקתו המוצלחת פרס הוקרה לאמנים שהגיעו למקום הראשון במצעד העברי: תקליט הכסף. הראשון, במאי 1970 , הוענק לנציג להקת פיקוד הדרום, ע"י אורית ירקוני, כתבת להיטון ובת של. בסוף השנה התקיים מופע תקליט הזהב, עם (רוב) הזוכים בתקליטי הכסף, וכוכבי-זמר אחרים.
ב-1972 יצא להיטון, עם התקליט חיפה, באלבום אוסף שנקרא כשם המופע המצליח. תקליט הזהב 72 הציע 12 שירים, המספר האידיאלי כשמדובר בשני צדדים של תקליט אריך-נגן (אבל כבר התרגלנו ליותר, הרבה יותר, כשמדובר בדיסק). מי לא היה כאן? לא היו יהורם גאון ואריק איינשטיין ואף לא להקה צבאית אחת, למרות שהצליחו יפה במצעד העברי וברדיו בכלל. כנראה מסיבות של קשיים בהשגת זכויות הקלטה. אבל גם מה שהיה, היה לא רע בכלל כתמונת-מצב ולו חלקית של הפופ הישראלי בשנתיים הראשונות של הסבנטיז. התקליט גם הוענק אז כפרס למנויים חדשים (בתנאי שהם חיילים).

(צילום: מאתר ג'ייפרס)

שלמה ארצי, אז, כתב עם אחרים, למשל גידי קורן, ושר פופ במשקל נוצה, כמו ממלינדה. בועז שרעבי לא היה סגור על עצמו, האם הוא באמת זמר ואנפף את ממה מייבלי שכתב עם דודו ברק. השעות היפות של עדנה לב הוא פופ מלודי נעים וזניח. שאול של עקיבא נוף הוא אחד משירי התנ"ך של הזמר-כותב-עו"ד-ח"כ (לשעבר). פנקס הקטן היה ויישאר שיר יוצא-דופן בפופ הישראלי, בגלל אורכו ומורכבותו, שלא הפריעו למדרגי המצעד לפרגן לו ולששי קשת. היה אז זמן לאנשים.
יש שירים שהזמן עשה להם רע. למשל, ערי הגדה, ששר יגאל בשן למלים של (החידונאי ואבא על עמנואל), שמוליק רוזן. בבריטון דרמטי מלא פאתוס שר בשן על "יריחו ובית לחם ושכם וחברון", שנכבשו, או שוחררו, תלוי בנקודת המבט, במלחמת ששת הימים ועכשיו, "רגלינו עומדות בגבולכן". כן, עמוק בבוץ. עוד ביצוע שהיה עדיף שיישכח הוא כל אשר רציתי (כנראה טעות: השיר נקרא כל מה שרציתי). יוני נמרי, כנציג להקת פיקוד הדרכה (שבה היה הסולן בשיר), נשמע כאן פחות טוב מהרגיל, אולי בגלל ההקלטה בהופעה.
דוגמה נוספת להיעדר הגהה על העטיפה: הקרדיט לספני שלמה המלך ניתן לח(יימון) אלגרנטי וג(ידי) קורן, במקום ליוצרים האמיתיים: נתן אלתרמן ונעמי שמר. אבל, אחרי שנרגעים מהפאשלה, נהנים מהשיר ואילנה רובינא שרה אותו מצוין.

עוד אלתרמן, בהמשתה, של דני גולן, שהיה חצי צמד דרום ויצא לעצמאות, ואח"כ גם חזר בשאלה. זהו שיר שלא מרבים לשמוע כיום, כמו גם היהלום שבכתר האלבום: לילה ברחוב מנדלסון ששר מתי כספי, ללחן שלו ומלים של אהוד מנור ז"ל – שותפות פורייה לשנים רבות – שיר שובב על ליל אהבה, על אגסים (נשאיר לכם לדמיין) שנלעסו בחמדה ועוד מלים, שפתיים יישק. כספי הוא היחיד המופיע פעמיים: השיר האחר הוא ציור, עם שלמה גרוניך. פרוג-רוק ישראלי, אוונגרדי, יכול לעצבן את מי שלא מתחבר, מהשירים האלה שאוהבים מאוד, או לא סובלים בכלל.