התקליטייה: wish you were here
ספט 15
צילום עטיפה מתך יוטיוב
יש תקליטים, וינילים, לא שום דבר אחר, שתמיד תזכור היכן ומתי קנית אותם. בטוח שקניתי את wish you were here החודש, לפני 39 שנה. האלבום יצא ב-15.9.75 . מן הסתם, ההדפסה הישראלית התעכבה קצת. או שלא. אינני זוכר איך קראו לחנות התקליטים, בנס ציונה. אין לי מושג מדוע העדפתי לעלות על אוטובוס במקום לבקר בחנות התקליטים הקבועה שלי, ברחובות. אולי מכרו במבצע, יותר זול בנס ציונה? אולי רציתי לבדוק את המלאי שם? אולי התחשק לי לקפוץ לעיירה התקועה באמצע הדרך בין רחובות לראשל"צ? אז נסעתי, וקניתי, ומיהרתי לעלות על אוטובוס בכיוון ההפוך ומיהרתי מהתחנה הביתה ומיהרתי להוציא את התקליט מהעטיפה.
המוזיקה חגה סביבי, עטפה אותי, נגעה בי, פגעה בי, הביאה דמעות לעיניי. שלוש עשרה דקות וחצי של shine on you crazy diamond היו הדבר היחיד שהיה קיים בעולם, באותו רגע. הסיפור האנושי, הטראגי, של כישרון מוזיקלי נדיר (סיד בארט), שאבד לעולם בגלל שילוב קטלני של מחלת נפש רדומה וסמים פסיכוטיים, סופר בחמלה וברוך מפי החברים שהיו לו פעם, לפני זמן רב ואולי לא כל מזמן. אותה חמלה שחסרה לי כיום כשהאיש רוג'ר ווטרס, אז הבסיסט והזמר, פוצה פה ותוקף אותי – כן, גם אותי, כישראלי – בחרון אף עיוור.
וכך ישבתי, או אולי הסתובבתי בחדר בסערת רגשות, והקשבתי ונעצבתי ושמחתי שאני שומע מוזיקה נפלאה ונוגעת ללב מלהקה אהובה.
ובצירוף מקרים מוזר, היום, ב-2008 , בדיוק 33 שנים להוצאת האלבום, ריצ'רד רייט, הקלידן של פינק פלויד ושותף לכתיבתו, מת מסרטן, בגיל 65 .
לאלבום