זהר ומרים

(צילום מסך: יוטיוב)

ציפי פישר מפרגנת לזהר פרסקו, ולמסורת היהודית הנאורה שאינה משתיקה שירת ונגינת נשים מטעמי צניעות, כביכול.

השבוע יצא לי לראות את זהר פרסקו מנגן באנסמבל של נסים דקוואר בפסטיבל העוד, וזה נותן לי סיבה מצוינת להציג בפניכם את הסינגל האחרון שלו. כבר זה זמן מה שפרסקו חוקר את השימוש בתוף מרים (ויש לו מופע שמבוסס רק עליו), ובאותה הופעה, שבמהלכה ניגן בו כמעט כל הזמן, הוא הוציא מהצופים תגובות נלהבות על השימוש הווירטואוזי בכלי הפשוט הזה. מי היה מאמין שהתוף, אותו חילקו בשיעורי מוזיקה בדרך כלל לתלמיד עם הכי פחות חוש מוזיקלי, הינו כלי כל כך ורסטילי, כפי שהמחיש פרסקו כשניגן בו בכל מיני אופנים.

העניין של פרסקו בתוף הוביל אותו להתחבר אל סיפורה של מרים הנביאה, ש"בשירת הים" מתוארת כמובילה את השירה בנגינת תוף. בשיר הזה פרסקו הלך צעד אחורה ונתן לנשים להוביל. בתור מי שמזדהה עם ערכי הפמיניזם הדתי, אני מתרגשת לחשוב כיצד השיר הזה ממחיש את החוט שעובר מדור לדור, מימי התנ"ך עד לימינו. בימים אלה, בהם שירת וניגנת נשים מושתקת בטענות של "אי צניעות", חשוב לזכור שמדובר במסורת יהודית, ושגם הגברים, בדיוק כפי שעשה זהר פרסקו, יכולים לעודדה במקום לנסות לדכאה.