זורם: בחזרה לנינה סימון

(צילום מסך: אן.פי.אר)

אלבום המחווה nina revisited מציע באהבה ביצועים חדשים לשיריה של נינה סימון המנוחה, אחת הזמרות הגדולות של המוזיקה השחורה, ובכלל. סימון, שנולדה ב-1923 (כיוניס וויימון), ומתה בגיל 70 , לאחר ששרדה סרטן-שד, התמודדה עם דו-קוטביות (מאניה-דפרסיה), וטופלה בתרופות פסיכיאטריות, הותירה אחריה בת אחת, ליסה סימון, המשתתפת באלבום, ושירים רבים שנשאו את סימן ההיכר שלה: הקול העמוק, אותו ליוותה בנגינה וירטואוזית בפסנתר. גם שירים לא מקוריים, כמו הביצוע לאל תעזבי אותי של ז'אק ברל, הפכו להיות שלה, אחרי ששרה אותם.
את השיר הזה שרה כאן לוריין היל. אחד מתוך שש רצועות (אחת אינסטרומנטלית), שלה. ייאמר מיד: קשה לי עם היל, בוודאי אחרי שהצטרפה לחרם על ישראל וביטלה הופעה, העיקר להיות בסדר מבחינתו של רוג'ר ווטרס וחבריו. אבל גם עם הטעם החמצמץ שמתלווה לשם הזה, לקול הזה, אין להתעלם שהיל עושה כאן דברים מעניינים, כמו הראפ שלה, שמתלבש על קולה של סימון השרה I've got life מתוך "שיער".
ליסה סימון פותחת באינטרו קצר, שובב וחוזרת בהמשך עם I want a little sugar in my bowl , הבלוזי. אם הבת פותחת, טבעי שהאמא תסיים, עם I wish I knew how it would feel to be free , עם נקישות האצבע, הפסנתר וכלי הנשיפה וכל הג'ז הזה.

לא פחות מ-13 מבצעים נמצאים באלבום, מכל הז'אנרים המזוהים עם המוזיקה השחורה, אפילו רגאי (Baltimore , של ג'זמין סאליבן). יש ראפ, כמובן ג'ז (גרגורי פורטר הוותיק עם sinnerman וגרייס הצעירה, ב-love me or leave me ), והמון סול, עם הרבה נשמה, כמו הביצוע של מרי ג'יי. בלייג' (שדובר עליה כמועמדת לגלם את סימון בסרט קולנוע ביוגרפי), ל-don't let me be misunderstood , שאין ולא דבר בינו לבין הדיסקו של סנטה אסמרלדה או האנגלו-בלוז-רוק של האנימלז. גם אשר, דווקא אשר, דווקא גבר, מפתיע בביצוע פתייני, רך, ל-my baby just cares for me . הסתייגות אחת: I put a spell on you הפך, בביצוע של אליס סמית, לפסיכדליה יגעה, איפשהו בין לאנה דל ריי לננסי סינטרה, וזה לא לשבחה. חוץ מזה, יופי של ביצועים, ועכשיו הם זמינים להאזנה והתרשמות באתר אן.פי.אר. שווה גלישה.

לאלבום:

http://www.npr.org/2015/07/06/419252433/first-listen-nina-revisited-a-tribute-to-nina-simone