זורם: ג'ונס את ג'ונס

(צילום מסך: אן.פי.אר)

חמש השנים האחרונות היו מהטובות בקריירה של טום ג'ונס. הוא היה מנטור בדה וויס, ב-BBC , השלים בחינניות עם גילו, 75 , וחדל לצבוע את השיער. הוא הוציא לאחרונה ביוגרפיה ובמקביל, את האלבום השלישי בטרילוגיה שהחלה לפני חמש שנים עם praise & blame והמשיכה ב-spirit in the room . לדברי ג'ונס, אלבומו החדש, long lost suitcase הוא , ברובו, חזרה לשורשיו, למוזיקה שעליה גדל ואותה שר במועדונים קטנים בוויילס, בשנות ה-50 וה-60 , לפני שהתגלה והפך לסופרסטאר: קאנטרי, בלוז, סול והרבה רוקנ'רול. האלבום זמין להאזנה, כאן: http://goo.gl/1Adx2u

האלבום החדש, כקודמיו, הופק בידי אית'ן ג'ונס (קינגז אוף ליון), ושני הג'ונסים בחרו בפינצטה עדינה את השירים שרצו לחדש. הביצוע המעניין ביותר נעשה ל-elvis presley blues , במקור של ג'יליאן וולץ'. בגרסת ג'ונס, רק קולו והגיטרה החשמלית המרוחקת, המהדהדת, של אנדי פיירוות'ר-לואו. השיר העירום-לכאורה מרגש ועוצמתי ולדברי ג'ונס, נגע לליבה של פריסילה פרסלי, כאשר שמעה אותו לראשונה. ביצוע מצוין גם ל-factory girl של הרולינס סטונס. מצד שני, הוא שר רוקנ'רול קצבי, קופצני, כזה שאי אפשר לעמוד בפניו, כמו everybody loves a train ו-i wish you would .

ג'ונס חזר באלבום הזה ליוצרים נפלאים כמו ווילי נלסון, ווילי דיקסון והאנק וויליאמס. חלק נכבד באלבום מוקדש לקאנטרי, או יותר נכון: בלוגראס, הגרסה היותר-בסיסית, אקוסטית, עם כלי פריטה מסורתיים וכינור עממי, שורשית ונקייה מהשפעות של פופ. הוא שר דואט אקוסטי שמח עם אימלדה מיי, honey honey , בלדה ואלסית רומנטית,  tomorrow night , ולסיום האלבום, עוד שיר קצבי, שמח, מרומם, raise a ruckus , המפגיש בלוגראס עם גוספל. טום ג'ונס נהנה מכל רגע, מכל שיר באלבום, והוא יודע למה.