זורם: ווילסון פינת גרשווין

(צילום מסך: אן.פי.אר)

ווילי נלסון הקדיש אלבום שלם לשירי האחים גרשווין, בו הוא גם מארח לדואטים את שריל קרואו וסינדי לאופר. Summertime: willie nelson sings Gershwin זמין עתה להאזנה חופשית באתר אן.פי.אר.

בגיל 82 , ולאחר כ-70 אלבומי אולפן ואין ספור סיבובי הופעות, אין שום ספק, כאילו שהיה, שווילי נלסון הוא אחד האנשים החרוצים והעסוקים ביותר במוזיקה האמריקאית, ובכלל, אם לא החרוץ מכולם. האלבום החדש שלו מוקדש כולו לשירי האחים גרשווין, ג'ורג' (מוזיקה) ואיירה (מלים). זו אינה הפעם הראשונה שנלסון שר גרשווין: ב-1978 הוציא את stardust , אוסף מייצג של מה שנהוג לקרוא, ספר השירים האמריקאי הגדול. כלומר: סטנדרטים, שירים נצחיים, מוכרים ואהובים, של אירווינג ברלין, הוגי קרמייקל, דיוק אלינגטון וגם, האחים גרשווין. שיר שלהם, someone to watch over me סיים את האלבום המצליח מאוד ההוא (למעלה מ-5 מיליון עותקים), והוא גם הגשר שעליו פסע נלסון, 38 שנה לאחר מכן, בדרכו להקליט מחדש את השיר הזה ועוד עשרה, של הגרשווינים.

Summertime: willie nelson sings Gershwin הוא מחווה אוהבת לשירים שמלווים את אמריקה מאז שנות ה-30 , כמו it ain't necessarily so ו-summertime מתוך האופרה פורגי ובס. נלסון שר ברכות, מנגן בגיטרה האקוסטית החבוטה והנאמנה שלו (טריגר, הוא קורא לה), כשלצידו שני חברים ותיקים מלהקת הליווי שלו: בובי נלסון, אחותו, בפסנתר ואורגן, ומיקי רפאל המנגן במפוחית-פה. האווירה ג'זית, מלנכולית כלשהו אך לא מעיקה. I got rhythm אפילו גולש טיפה לכיוון הקאנטרי. נלסון גם מארח כאן שתי זמרות. שריל קרואו מצטרפת לדואט קורקטי, מכובד, שגרתי למדי, ושרה איתו embraceable you . סינדי לאופר הרבה יותר משוחררת ושובבה ב-let's call the whole thing off (על ההבדלים בין גבר ואישה שרק האהבה מגשרת עליהם, גם אם אחד אומר טומאטו והאחרת טומייטו, או להפך). כשלאופר לא מתאפקת ואומרת תוך כדי ההקלטה, אני אוהבת אותך ווילי, היא מדברת גם בשמם של מאזינים רבים לאלבום, ואוהבי נלסון בכלל.
קישור לאלבום:http://goo.gl/lTZDpk