יום הדין
מאי 28
(צילומים: באדיבות ניר רובין)
ניר רובין כתב את "דד אנד", ספר מתח קומי על זמר מצליח לשעבר שמסרב להשלים עם מותו ונחוש לחזור לחיים כדי לפענח את הרצח שלו. כן, יש גם פלייליסט בספוטיפיי.
רובין על הספר ועל המקום שהמוזיקה תופסת בחייו:
דין רוג'רס הוא אחד הזמרים המצליחים ביותר בכל הזמנים. אבל זה היה אז. היום דין כבר לא נמצא בשיא תהילתו, וזאת בלשון המעטה – הקריירה המוזיקלית שלו דועכת, יחסיו עם בתו המנהלת אותו מתפוררים לנגד עיניו ומצבו הבריאותי מתערער. כשהוא נפטר לפתע בביתו, המשטרה מדווחת שהגורם לכך הוא מנת יתר, אולם רב הנסתר על הגלוי ודין מגלה שיש משהו שעליו לעשות בטרם יגיע למנוחת עולמים: לפענח את הרצח שלו.
מוזיקה תמיד הייתה חלק חשוב בחיי. היא עוזרת לי ברגעים הקשים כשאני מאבד תקווה אבל גם נוכחת ברגעים הטובים. עוזרת לי להתמודד עם השדים הפנימיים שלי ועם כל החיצוניים. מעודדת אותי להיאבק בפחדיי ולהגשים את חלומותיי. מוזיקה היא אמצעי חזק להעברת מסרים ולחיזוק הקשרים בינינו, בין כל חלקי האנושות. אפשר לבנות באמצעותה גשרים, לספר סיפורים, ליצור רגעים מיוחדים ולגעת בלבבות – עם מילים או בלי, רק עם מנגינה. מוזיקה היא שפה בינלאומית. מוזיקה יכולה לגרום לכל אחד מאיתנו להזיז את התחת ולרקוד. לחשוב. לדמיין. מוזיקה היא כוח. יכולה לתת במה וקול למי שצריך. מוזיקה היא ככל הנראה ההמצאה החשובה ביותר שיש לנו, לצד ספרים. ואנחנו יכולים לשים לב לכל זה במיוחד בזמנים הקשים האלה שעוברים עלינו.
לכן זה מתבקש שמוזיקה תהיה גם המרכז של הספר שלי, "דד אנד". הכול מתחיל ונגמר במוזיקה. התעלומה שמסופרת מתקדמת לה לאט לאט בין הדפים כמעין קרשנדו עד לסוף המפתיע. היה לי את התענוג לכתוב את השירים של דין רוג'רס, זמר שהפך לאייקון שהמבוגרים זוכרים אך הצעירים לא ממש מכירים. צללתי עם דין לעובי תעשיית המוזיקה האכזרית, שמתייחסת לאומנים כאל גלילי נייר טואלט משומשים, והבאתי אותו למפגש פנים מול פנים עם שדיו. כמו כן, הרכבתי פלייליסט בספוטיפיי (שירות שדין לא ממש היה רוצה שאזכיר פה) ויש בו מגוון רחב של שירים מתקופות שונות, כאלה שמאוזכרים בספר וגם כאלה שמתאימים לעלילה כמו כפפת נצנצים כסופה ליד של מייקל ג'קסון.
להאזנה לפלייליסט