כותרות האתמול: 1 באוקטובר, 1971

השבוע לפני 50 שנה אילן ואילנית יושבים על מצע עלים בשלכת, קרוב קרוב (אם כי אז כבר היו פרודים), בשער להיטון. בשער האחורי, שבוע קודם לכן, אילנה רובינא שוכבת על הדשא, חיוך שובב על פניה ובקבוק קולה בידיה, במודעה קבועה של חברת המשקאות, בכל שבוע כוכב אחר. אז מה הכעיס את כתב להיטון לגבי רובינא? לא, לא המודעה, המצעד השנתי.

אילן ואילנית על שער להיטון, וזה מגיע להם: "ושוב אתכם" מדורג השבוע לפני 50 שנה ראשון במצעד העברי בקול ישראל, עשירי בגלי צה"ל. במצעד השנתי של התחנה הצבאית בחרו המאזינים להעניק לאילן ואילנית את תואר צמד השנה (ללא מתחרים, הדגיש כתב להיטון). אילנית נבחרה כזמרת השנה במצעד של קול ישראל (מחוסר קטגוריה של צמד השנה במצעד זה, קבע עמוס אורן, שניתח את המצעדים השנתיים).

הבחירה של חוה אלברשטיין כזמרת השנה במצעד העברי של גל"צ עוררה את חמתו של אורן, שעמד על ההבדלים המשמעותיים והלא-ממש-הגיוניים לטעמו, בין הדירוגים (למעט בחירת "מתוק מתוק" כשיר השנה בשני המצעדים) – וזה מביא אותנו לשער האחורי של להיטון, שבוע קודם לכן, עם אילנה רובינא.

"בדירוג זמרות השנה הציב המצעד של גל"צ את אחד האבסורדים המגוחכים והמוזרים ביותר כאשר הכתיר בתואר את חוה אלברשטיין, שלא היה לה אף להיט אחד במצעד השנתי!", נכתב בלהיטון. "כבודה של חוה כזמרת וכאמנית – במקומו מונח. אולם איזה רישום היא השאירה על המצעד במשך השנה שחלפה? קביעה זו של גלי צה"ל גרמה עוול משווע לאילנה רובינא שבתחנה הצבאית היו לה השנה 7 פזמונים (לעומת 3 של אלברשטיין), ואשר הייתה זכאית בהחלט לתואר זמרת השנה".

שניים מלהיטיה של רובינא דורגו במצעד השנתי תשל"א של גל"צ – במקום השלישי, "לך איתה" (מקום שמיני במצעד השנתי בקול ישראל), ו"שבועה" במקום ה-15 .