כותרות האתמול: 12 באוקטובר, 1973

לזכרו של דובי לנץ שהלך לעולמו אתמול, בגיל 76 .

הבחירה בדובי לנץ עליו השלום לערוך את מצעד הפזמונים העבריים בגלי צה"ל הייתה אירוע מטלטל בעולם המוזיקה בארץ. לנץ, אזרח עובד צה"ל שאת השירות הצבאי עשה כחובש קרבי, החליף בתפקיד את גדי ליבנה, אפשר לומר: המיתולוגי, שערך חמש שנים את המצעד, ונחשב לאחד האנשים המשפיעים בתעשייה.

להיטון פרסם ראיון עם דובי לנץ (בגיליון שיצא לאור בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים), וביקש לדעת האם הוא מודע ללחצים המופעלים על עורך המצעד. לנץ השיב בהומור שהוא מאמין שיצליח לעמוד בלחץ, אלא אם כן יציעו לו וילה מפוארת עם בריכת שחייה, והוסיף שלדעתו, אם לזמר יש שיר טוב, הוא יצליח גם במצעד גם ללא עזרת חבריו, וחבל על הכסף של שולחי גלויות הדירוג המפוקפקות.

לנץ סיפר שהוא בעל השכלה מוזיקלית ומחזיק באוסף של כשלוש מאות תקליטים קלאסיים, "כי פופ יש לי מספיק, בעבודה". הוא ציין את השיפור שחל ברמת השירים העבריים, בזכות ההתקדמות הטכנולוגית באולפני ההקלטות, ובעיקר איכות התמלילים. עם זאת, הוא הביע הסתייגות מ"אופנת שירי המשוררים", שלדבריו הפכה ל"מכת מדינה", כי כל זמר חושב שהוא חייב לשיר שיר של משורר וזה יקנה לו כרטיס כניסה למצעד.

לנץ נשאל לדעתו על ה"מוסד" ששמו מצעד הפזמונים, והציע לקחת את זה בקלות. "אני לא מבין מדוע מנפחים את הנושא הזה. מצעד זה דבר נחמד שאנשים מתייחסים אליו ברצינות רבה מדי. יש הרבה שירים שלא נכנסו למצעד והם יפים מאוד ומושמעים בתדירות גבוהה, ולעומתם יש 'שלאגרים היסטריים' שיצאו מהמצעד באותה מהירות בה נכנסו".