כותרות האתמול: 12 ביוני, 1970

אינני מתכוון לפרוש, הכריז יגאל בשן בכותרת הראיון. לפרוש? מי דיבר על לפרוש? נכון, היו לו כמה חודשים פחות טובים במצעד והוא לא הגיע רחוק בפסטיבל הזמר עם השיר ילדות. זמר צעיר, יוצא להקת חיל הים בשם שלמה ארצי, זכה במקום הראשון בפסטיבל עם פתאום עכשיו, פתאום היום, ופתאום עכשיו, פתאום אז, עלתה השאלה: האם ארצי הוא יורשו של בשן על תואר אליל-הנוער של ישראל?
היריבות הזאת, שאולי נוצרה בעיתונות ואולי ע"י מעריצי הזמרים, מעין קדימון ל"מלחמת" (עפרה) חזה-(ירדנה) ארזי, גרמה לבשן להגיב באסרטיביות (או אגרסיביות קלה), ולספר שהגיעו למשרד האמרגנות שלו 8000 מכתבי מעריצים שמעודדים אותו לאחר שנכשל בפסטיבל הזמר ו"מתחננים שלא אפסיק לשיר בגלל זה". על היריב החדש, הוסיף בשן, "מי אמר שאם שלמה ארצי עלה, אז תורי לרדת? עכשיו שלמה צריך להוכיח את עצמו". אגב, בשן נשאל מה דעתו על דבריו של ארצי שהוא בכלל מתכוון ללמוד משפטים ולא מתכנן קריירה במוזיקה, והגיב בספקנות (עם שמץ ארסיות), "מי ייתן אמון בעורך דין שהיה פעם זמר". לשמחתו של ארצי, הדילמה הזאת נחסכה ממנו: הוא ויתר על הסיכוי להיות היועץ המשפטי של מדינת ישראל, שופט עליון, או סתם עו"ד.
בשן התלונן, "יש לי עוד שנה ושמונה חודשים לשרת בצבא, וזה אומר שנה ושמונה חודשים של הקלטות בלבד (בלי הופעות באזרחות)". כלומר, הצבא אפשר לו לטפח במקביל קריירה סולנית "אזרחית" ובעצם עזר לו לרפד את המשך דרכו (ולמרות האיסור להופיע, סופר בכתבה, הוזמן לפסטיבל המוזיקה של פאלרמו, שבו הופיעו גם הרולינג סטונס וריי צ'רלס). הכל, בשביל שהסטאר יהיה מבסוט.
בשן, שהיום מלאו לו 65 , אכן המשיך לקריירה אזרחית מוצלחת מאוד, שכללה, לצד המוזיקה, גם טלוויזיה (הופה היי), וקולנוע (שרית, של ג'ורג עובדיה). למרבה הצער, בחודשים האחרונים עלה שמו לכותרות בהקשר טרגי: הוא אושפז, פעמיים, עם פצעי דקירה בבטנו (אבל אזר כוח מספיק להופיע במופע מחווה לחברו המנוח, עוזי חיטמן, ולא מעט עיניים דמעו כשעלה לבמה). התוכנית עובדה החלה בתחקיר על הסיפור של יגאל בשן, אולם עורכי דינו מנעו את פרסום התחקיר, אשתו, מיקה, אמרה לליאורה במערב סופשבוע, "זה משהו אישי מאוד. צריך להניח לו ולתת לו להתחזק". חזק ואמץ.