כותרות האתמול: 14 ביוני, 1974

השבוע לפני 45 שנה, ראיון עם רותי נבון. שנה וחצי לאחר שהשתחררה מצוות הווי פיקוד ההדרכה, להקה צבאית שעל פי הכותב, "לא עשתה לה שירות גדול", ולמעשה רק בחודש האחרון לשירותה נשמע לראשונה קולה מעל גלי האתר, בלהיט "כל מה שרציתי", שהוביל סולן הלהקה, יוני נמרי, אז החבר שלה ובעת פרסום הכתבה, בעלה. היא רק שרה ברקע, אבל די היה בכך כדי שבתעשיית המוזיקה הקטנה יזקפו אוזניים בעניין רב. נבון הוחתמה במהירות על חוזה הקלטות ושובצה למחזמר "אל תקרא לי שחור", לצד עוזי פוקס, אברהם פררה ז"ל ואחרים. תקליט הבכורה שלה יצא ב-1974 . העתיד נראה מצוין, אבל נבון ביקשה שיאפשרו לה להתקדם בקצב שלה, בלי ציפיות מוקדמות.

"אחרי השחרור מצוות הווי פיקוד ההדרכה היה רעש גדול, אפילו רעש לא טבעי", סיפרה נבון ללהיטון. "היה בום, שלא היה מציאותי. זה טוב שאנשים מאמינים בך. זה טוב שנותנים לך צ'אנס – אבל לא צריך לרוץ יותר מדי. ואז, אחרי השיא ('אל תקרא לי שחור' והלהיטים שלה  שאחרי המחזמר כמו 'בין האצבעות', 'חשמל בכפות ידיך', ועוד), באה הרגיעה הגדולה שלי. ועם כל הלב, אני לא מצטערת. מאז השחרור ציפו ממני לניסים ונפלאות ואני חושב שבשלב זה, מיציתי את כל מה שאפשר היה למצות, וזה הישג לא רע. אבל רק עכשיו מתחילה העבודה האמיתית".

לראיון עם נבון צורף כרטיס אישי, עם פרטים ביוגרפיים ("גובה דשא", הגדירה את עצמה הזמרת, 1.60 מ' של כישרון), אוכל אהוב (סיני), וממש לא (קישואים), זמרים ושחקנים אהובים (נבון העדיפה להיות 'בסדר' עם הברנז'ה והלכה על בטוח, רק אמנים מחו"ל, או שבאמת לא מצאה כאן מישהו לאהוב במיוחד).

אבל אחרי כל התשובות השגרתיות למדי, הבנאליות, נצבט הלב על תשובותיה לשלוש השאלות האחרונות, על היום המאושר בחייה (עוד לא היה לי כזה), כתבה נבון, והיום העצוב בחייה (היא כתבה: היו הרבה כאלה, לצערי). בסעיף האחרון, משאלה, כתבה בפשטות: ילדים.

מאז, רותי נבון הספיקה להתגרש מנמרי, להתחתן שנית, ללדת שני ילדים, להתגרש, לחזור בתשובה, לעזוב את הארץ, לחזור ארצה, לשחק בקולנוע, להמשיך לשיר. לא נותר אלא לקוות, להאמין, שב-45 השנים האחרונות היא חוותה לא רק ימים עצובים והיו לה, כי מגיע, גם ימים מאושרים וטובים.