כותרות האתמול: 19 בספטמבר, 1973

עידן הלהקות הצבאיות הסתיים בשנות ה-70 . להקות פופ ורוק, על אזרחי, הפכו להרכבים המועדפים. אבל הייתה להקה אחת שחיברה בין שני העולמות. להקה שהמייסד שלה, הגיטריסט וכותב רוב שיריה, נבחר ע"י להיטון, בסיכום תשל"ג, לאחד משני אנשי השנה במוזיקה לצד צביקה פיק, ש"השנה החולפת הייתה הפורייה ביותר שלו", בזכות הלהיטים שלו ("סימנים", למשל), והלהיטים שהלחין לאחרים ("בין האצבעות" לעדנה לב, "החבר הכי טוב בעולם שלי" ו"שושנת פלאים", ליוני נמרי).

כאמור, צביקה פיק התחלק בתואר איש השנה במוזיקה עם דני סנדרסון, "מוזיקאי צעיר שכוכבו דרך בין לילה, בשלהי השנה. יוצא להקת הנח"ל והאיש שהעמיד כמעט בכוחות עצמו את אופרת-הרוק הישראלית המקורית, סיפורי פוגי, שפזמוניה התמודדו בזה אחר זה על המקומות הגבוהים במצעד". כוורת של דני סנדרסון הייתה שלוש שנים רצופות במקום הראשון במצעד השנתי. בפעם הראשונה, בתשל"ג, עם "המגפיים של ברוך", כעבור שנה עם נציג ישראל לאירוויזיון, "נתתי לה חיי", ובתשל"ה, שוב, עם "גוליית".

בין נבחרי השנה האחרים של להיטון בתשל"ג היו אורי זוהר (קולנוע), דן אלמגור (פזמונים), ואפרת לביא (תגלית השנה בזכות הסרט "קזבלן").

https://www.youtube.com/watch?v=VcQCcZkZ8YY