כותרות האתמול: 2 בנובמבר, 1983

מועדון הקולוסאום בתל אביב נפתח בהופעה של גרייס ג'ונס ובהסתערות של מוזמנים על הדלתות. בגלל החידוש. בגלל התדמית היוקרתית ששידר המועדון העגול בכיכר אתרים. ג'ונס הופיעה עם פלייבק, כפי ששרה גלוריה גיינור וגם להקת אימג'יניישן. היו שהסתפקו בזה וקיבלו את התירוץ שהבמה, מה לעשות, קטנה, וגם המועדון לא מי יודע מה גדול וקשה להעלות להקה עם ציודה להופעה אמיתית. אבל היו גם רבים שהרגישו חמיצות לנוכח ההסתפקות בשירה על רקע פסקול מוקלט, במיוחד כשבמקומות אחרים כמו פינגווין וקולנוע דן. היו מופעי לייב, כמו בכל מועדון נורמלי.
אולי זו הייתה הסיבה, או אחת הסיבות, שהקולוסאום אירח את הפסנתרן והזמר ד"ר ג'ון, למופע בישיבה (כותב השורות האלה העיר שהיו לא נוחים במיוחד, אבל סבל בשם האמנות והצורך להעביר דיווח לקוראיו). ככה הרגו כמה ציפורים בשוס אחד: להראות שהמועדון מסוגל להביא לא רק זמרות ולהקות של פופ ודיסקו אלא גם משהו יותר מורכב, יותר "אמנותי", לקהל יותר מבוגר, ומבחינה לוגיסטית, מדובר במופע קומפקטי: רק הוא והפסנתר. ככה, כולם מרוצים, הבעלים והקהל: גם לייב וגם לא צריך לשלם על הרכב נגנים נוסף.
ד"ר ג'ון (מלקולם ג'ון רבנק), הוא יליד ניו אורלינס, פסנתרן מגיל חמש, שהחל בשנות ה-60 לנגן בהקלטות של מוזיקאים שחורים בעיקר, ובמקביל הקליט גם אלבומים משלו. הוא גם הופיע במופע הפרידה של הלהקה, דה בנד, שתועד לסרט של מרטין סקורסזה. רבנק, שמחר, 21 בנובמבר, יחגוג את יום הולדתו ה-75 , נתן הופעה קצרה יחסית, שעה ועשרים דקות, אבל מי שטרח להקשיב לו ("הוא שר בקול צרוד, שורשי וארצי", נכתב בביקורת), ולא שקשק בכוסות הוויסקי מול פרצופו, נהנה.