כותרות האתמול: 20 ביולי, 1973

גידי גוב בן 70 היום. מזלטוב. לפני 47 שנה וקצת, פורסמה בלהיטון אחת הכתבות הראשונות על בוגר להקת הנח"ל, חבר בלהקה החדשה והמסקרנת "כוורת", שהשתתף בפסטיבל הזמר תשל"ג עם "יעלה ויבוא".

בדרך לצמרת, ניבאה הכותרת והציגה את גידי גוב, שהיה "אלמוני כמעט לחלוטין עד שעלה על בימת פסטיבל הזמר ושר לאלפי רבבה את 'יעלה ויבוא'. ההצלחה, לפחות בשלב זה, לא סחררה אותו והוא נשאר אותו צעיר נחבא אל הכלים, אדיש משהו לסובב אותו".

על התדמית הזאת, של "אדיש מקצועי" שדבקה בו, הגיב גידי בסוף הריאיון, "היא מוטעית מיסודה. אני מתרגש-מקצועי מטבעי וגם בפסטיבל הזמר שקשקתי כהוגן", והוסיף שהיה "מבסוט" מ"יעלה ויבוא" ששר באותו פסטיבל (בליווי להקת אף אוזן גרון שתהיה בעתיד שלושת-רבעי הכל עובר חביבי, ולהקת בנות חוה), לפי הצעתו של המלחין והמעבד בני נגרי.

גידי הגיע ללהקת הנח"ל ללא ציפיות מוקדמות. "שאלו אותי אם יש לי קטע משחק או ריקוד", סיפר. "לא ידעתי מה רוצים ממני. עד היום אני מתפלא איך עברתי את הבחינה". בתוכנית הראשונה שלו הוא הסתפק בלשיר את קול הבס ב"הבן יקיר לי אפרים", אבל בתוכנית הבאה, "פלנ"חניק", הוא כבר כיכב. "שרתי ופתאום התחלתי גם לשחק. פתאום התחילו לדבר עליי, להזכיר את השם שלי וזה היה עלא כיפאק".

כאשר פורסמה הכתבה, גידי כבר היה חבר בלהקת כוורת. "טוב לי בינתיים", הוא אמר. "הרכב הלהקה בריא וייתכן שנמשיך כלהקה גם בתוכנית נוספת. גם אם לא יהיה המשך – לא נורא. לא אכפת לי כל כך מה אעשה אחר-כך. אני חי את הרגע ואינני מרבה לתכנן את העתיד".

והעתיד, מ-1973 והלאה, ידוע ומוכר ומוצלח מאוד, ב"כוורת" ואחריה "גזוז" ו"דודה" עם דני סנדרסון, קריירת סולו נאה, מוזיקה וקולנוע וטלוויזיה, ו"זהו זה". כמובן זהו זה, שחזרה בימי הקורונה כדי לעשות קצת שמח.

יומולדת שמח גידי ומזלטוב, ובריאות טובה ואריכות ימים, לעשות עוד הרבה טוב לקהל שאוהב לאהוב את גוב.