כותרות האתמול: 20 במרץ, 1970

משה וילנסקי היה כמעט בן 60 כאשר הנבל, בביצוע יגאל בשן ולהקת פיקוד צפון (בשן היה סולן הלהקה, כזכור), שהלחין למילותיו של יורם טהר-לב, הגיע למקום הראשון במצעד העברי. וילנסקי, בניגוד ליוצרים ואמנים רבים, אפילו צעירים בהרבה ממנו, לא ניסה להעמיד פנים שהוא אדיש להישג הזה. "סיפוק רב", כך אמר, נגרם לו. "זה הוכיח לי שלמרות שאני שייך לדור המלחינים היותר מבוגר, עדיין לא איבדתי את הקשר עם הדור הצעיר, וזה משמח אותי. המצעד זו השיטה המשקפת בצורה מקסימאלית את הפופולאריות של הפזמון".

יחד עם זאת, וילנסקי, שנולד היום, ב-1910 ומת בגיל 86 , היה מספיק ותיק ומנוסה ומפוכח כדי לדעת שלא צריך לקחת ברצינות רבה מדי את המצעד המדורג ע"פ דירוג המאזינים. "לפעמים יש לי הרגשה לא טובה כששיר שלי קופץ בבת אחת למקום הראשון, כי הוא יורד ונשכח באותה מהירות שעלה".

הוא היה צנוע, וילנסקי: האיש הלחין מאות שירים (יותר מאלף, לפי ויקיפדיה), מאז שנות ה-30 במאה הקודמת, למלים של נתן אלתרמן, יעקב אורלנד, יחיאל מוהר ואחרים, ורבים מאוד נותרו בזיכרון הקולקטיבי, ולעולם לא יישכחו. דוגמאות? כלניות (שושנה דמארי), מול הר סיני (להקת הנח"ל), היו זמנים (הצ'יזבטרון), וגם חסקה (להקת חיל הים). כן, גם לחסקה מגיע מקום של כבוד במיטב להיטי וילנסקי.

את הראיון עם וילנסקי עשה גדעון גרייף, אז עורך מוזיקה ושדר בגלי צה"ל, שהגיע לתחנה הצבאית כשהוא כבר זמר מוכר. בתקליטון הראשון שלו, שנתיים קודם, שר בין היתר שיר של וילנסקי, עלי זהב. היום אולי היה מתבקש גילוי נאות מצידו, לאמור שגם הוא שר וילנסקי. מצד שני, מי לא שר וילנסקי? גרייף, כיום, הוא פרופסור, היסטוריון וחוקר השואה. הבמאי ההונגרי לסלו נאמש שזכה באוסקר עבור הסרט הבן של שאול, ציין שספרו של גרייף, בכינו בלי דמעות, היה ההשראה לסרטו.