כותרות האתמול: 23 באוגוסט, 1979

השבוע לפני 40 שנה, כתבה בלהיטון על צילומי תוכנית טלוויזיה עם להקת גזוז, בשירים ומערכונים, חלקם מתוך המופע שלה, "תשע בכיכר", והשאר נכתבו במיוחד עבור התוכנית. דן בירון ביים, יוסי אבולעפיה אחראי על קטעי האנימציה והמסך הכחול, איציק אלבלק על התפאורה ועדנה בן גד הלבישה את חברי הלהקה, בהתאם למערכונים ולשירים ולראש הפרוע של בירון.

בלהיטון התלהבו מההומור, הנונסנס והסלפסטיק, וכמובן מהשירים, אבל נראה שהדבר המרגש ביותר היה תקציב התוכנית: "זו אחת ההפקות היקרות ביותר של מחלקת הבידור בטלוויזיה, השנה. התקציב נע סביב 700 אלף לירות, סכום אסטרונומי במונחים של ישראל (אם לא לוקחים בחשבון את הפקת האירוויזיון, באותה שנה). הסיבה העיקרית להוצאה הגדולה: התוכנית מצולמת בצבע". כאן מגיע הקטע שהיום נשמע די הזוי – "אך מי שכבר מתיישב בשמחה מול המקלט וממתין לשידור הצבעוני יצטרך להתאזר בהרבה סבלנות. התוכנית תוקרן רק כאשר הטלוויזיה שלנו תיכנס לעידן הצבע".

בסופו של דבר הוחלט לשדר את התוכנית, ולא לחכות עד שהטלוויזיה תעבור לשידור-צבע מלא (זה קרה רק כעבור ארבע שנים). בינתיים, השבוע לפני 40 שנה, גזוז הייתה במקום הראשון במצעד ברשת גימל, עם "לכבוד הקיץ", שבתוכנית עצמה צולם דווקא על רקע תפאורת קוטב, איגלו ואסקימואים. ב"תה עושה סחרחורת", גידי גוב הוא רופא שבודק במרפאה את דני סנדרסון. ב"המנון ליום חול" (הידוע גם כ"אנחנו בולגרים"), החברים במדים, מנסים לעשות תרגילי סדר. "אמא ודני" צולם על רקע מסך כחול ואנימציה. סנדרסון בחצאית יוונית מסורתית וכובע אדום מנגן בוזוקי (!), ואחר כך כמלצר עם שפם ענק שר את "היא התיישבה ליד פסנתר". בשביל "רק עם אופנוע" הובא לאולפן אופנוע אמיתי ולהיטון גילה לקוראים שעבור הרכב הדו-גלגלי שולמו לבעליו 400 לירות, תמורת השאלה ליום צילומים אחד. את "רוני" העדיפו לצלם נטו, פשוט להקה מצוינת ששרה שיר טוב.