כותרות האתמול: 23 בינואר, 1970

כמה אופטימיות שפעה מהכותרת הראשית בעמודי החדשות בלהיטון, לפני 46 שנה וקצת: שנת 1970 תעמוד כנראה בסימן פלישת כוכבי פופ בריטיים לישראל בהיקף שלא היה כדוגמתו, לקראת יום העצמאות ובקיץ הקרוב. את כל הטוב הזה הבטיחו האמרגנים א. אורי וא. ארז (כנראה ששמות פרטיים נראו אז דבר מיותר), בתקופה שבה כל להקה שהכניסה סינגל למצעד הבריטי, ולו חד-פעמי, נחשבה מועמדת להגיע לארץ. תקופה שבה צרכן הפופ בארץ נאלץ לחכות בעיקר למופעי יום העצמאות כדי ליהנות מלהקה או זמר בסדר-גודל סביר ומעלה. בקיצור, תקופה אחרת לגמרי מזו שאנחנו רגילים אליה בשנים האחרונות.

אז האדונים אורי-את-ארז הבטיחו את האבנים המתגלגלות (לפסטיבל פופ ענק בישראל, רק צריך לאתר מקום מתאים), מרי הופקין (אם תשתחרר מהמחזמר שבו היא מופיעה, בלונדון), דונובן (אם יוכל לעצור כאן בדרכו מסיבוב הופעות), ואפילו, אפילו, ג'ון (לנון) ויוקו (אונו), שהביעו "הסכמה עקרונית" להגיע לישראל עם "הרכב מיוחד של להקת אונו הפלסטית".

מילת המפתח בפסקה הראשונה בידיעה הייתה "כנראה". הטרמלוס אמנם הגיעו, וזה נחמד. לא זכור אם מרי הופקין אכן נחתה כאן כדי לשיר those were the days . מה שבטוח, ג'ון ויוקו לא הגיעו להפיץ את בשורת השלום, האהבה והעירום.

דונובן הגיע רק ב-1979 והופיע שוב, בשבת לפני שבוע. יוקו, בלי ג'ון, שכבר מזמן איננו, הגיעה ב-1999 כדי לפתוח תערוכה שלה בגלריה לאמנות באום-אל-פחם. כן, דווקא שם. מעריצי הרולינג סטונס לקחו נשימה ארוכה וחיכו, וחיכו, והתאכזבו שוב ועוד פעם, עד ליוני 2014 , כשהזקנים הכי שובבים ברוק הוכיחו, בפארק הירקון, כי לעולם לא מאוחר מדי לרוקנרול.