כותרות האתמול: 24 ביולי, 1985

עם כל הכבוד לג'ון מוס, רוי היי ומייקי קרייג, חברי להקת מועדון תרבות, המעריצות מחוץ לאולם האח"מים בנתב"ג – אז עדיין טרמינל 1 ויחיד – ציפו לאדם אחד בלבד: בוי ג'ורג', הסולן. הן המתינו שעות. הן בכו מרוב אהבה וייאוש, כי השוטרים בחוץ לא נתנו לאף אחת להתקרב.

לא שהעיתונאים והצלמים ליקקו דבש, לפחות לא באותו יום, באותו מקום. ג'ורג' שיחק אותה דיוה, הסתגר בחדרון צדדי, אומרים שהיה עסוק בלהתאפר אבל לך תדע. כשיצא, כעבור דקות ארוכות, הוא הורה "קומו", לצלמים שכרעו ברך על השטיח בניסיון לתפוס פריים סביר. הוא התעלם מהשאלה הבנאלית, "איך אתה מרגיש בישראל?", אבל מוס, המתופף היהודי (אח"כ התברר שהיה גם בן זוגו של ג'ורג'), ענה, "הו, נחמד מאוד", והצביע על הזמר, כאילו ציטט אותו.

החבורה עזבה את הטרמינל למלון דניאל בהרצליה. גם מחוץ למלון ציפו מעריצות ומספר מעריצים. בפנים, בלי קשר, הסתובבו סלבס ישראלים שהוזמנו לקבלת פנים לשחקן האמריקאי לו גוסט ג'וניור. גם הם לא קיבלו פרוטקציה בכל האמור לפייס-טו-פייס עם בוי ג'ורג'. במלון, ציפו ללהקה ומלוויה 12 חדרים, בהם שתי סוויטות. ג'ורג' דרש תפריט צמחוני, וקיבל. בכבוד.

כתבת להיטון, מרי יורק, שאלה אמנים ישראלים מה דעתם עליו. חנה לסלאו גילתה שהיא והוא חולקים יומולדת (היום הוא בן 55 והיא בת 63 ) . דורי בן זאב איחל לו שימצא בארץ בחור נחמד ושיתחתנו. דני סנדרסון החמיא: "אני חושב שהוא איש יחסי ציבור מעולה והוא גם יודע לשיר. אני מסמפט אותו". גם חוה אלברשטיין הייתה חיובית. "הוא זמר מצוין. אינני יודעת אם המראה החיצוני הוא גימיק, אבל אם זה גימיק, זה גימיק טוב".

ג'ורג' חזר עוד מספר פעמים לישראל, כדי.ג'יי, וכנראה מצאנו חן בעיניו: הוא פתח ת'פה, בטוויטר, על תומכי ה-BDS שקראו לו, ולאמנים אחרים, להחרים את ישראל, והכריז, "אני אוהב את הקהל הישראלי". גם אנחנו. עוד מאז. וגם מארק רונסון. עובדה.