כותרות האתמול: 24 בינואר, 1975

עירית דותן, אפשר לכתוב גם אירית, זה בסדר מצידה, הייתה חברה בלהקת פיקוד צפון בתחילת שנות ה-70 . יגאל בשן היה הסולן והכוכב. בוגר אחד של הלהקה, דודו דותן, התחתן איתה. הקריירה שלה התחילה באזרחות, ובקטן, לאחר הופעה בפסטיבל הזמר תשל"ג, עם השיר "תנו לנו יד ונלך", שיעקב הולנדר הלחין למילים של צביקה זליקוביץ.

בכלל, הקשר עם הולנדר התחיל עוד קודם: דותן לא מצאה את עצמה בלהקה הצבאית ולכן הוחלט שתופיע כזמרת סולנית, עם גיטרה, ומי שחנך אותה היה הולנדר. טבעי שהיא שרה את שירו בפסטיבל הזמר. "השיר הזה נתן לי תווית של זמרת מקצועית", סיפרה ללהיטון. "עד אותו פסטיבל, כמעט שלא הופעתי, והנה עליתי על במה, עם מיטב הזמרים, במופע כה מרכזי, ומסתבר שיצאתי מהעניין בכבוד. רבים שיבחו אותי, אך במקומות הראשונים דורגו שירים אחרים". אולי התנחמה, קצת, בכך שהזוכה, עדנה לב ("את ואני נולדנו בתש"ח"), הייתה גם היא יוצאת להקת פיקוד צפון.

הקשר דותן-הולנדר נמשך והתהדק עוד יותר: מלבד שיר אחד שהלחין אבי טולדנו, כל השירים באלבומה הראשון היו של המלחין המועדף עליה. ביניהם "אני חי כעשב בר", שכתב ביידיש המשורר יעקב שטיינברג ותרגם אבי קורן.

דותן, שהשתתפה בתחרות הבינלאומית "האישה האידיאלית" (התנצלויותינו הכנות מראש בפני הפמיניסטיות, אבל היה כזה דבר, פעם), ואף זכתה בפרס על כישוריה כבשלנית, התעקשה שאין לה כוונה להתאמץ בשביל קריירה בינלאומית, אף שגילו בה עניין וגם הקליטה ארבעה שירים בצרפת. גם לגבי הקריירה בארץ היא נשמעה בטוחה בעצמה, החלטית ונחרצת. "אם כבר החלטתי להיות זמרת, אז אני לא בונה את עצמי לטווח של שנה-שנתיים, עם כמה שיותר שלאגרים, לקרוע את המדינה ולומר שלום. אני מעדיפה עבודה טובה. אני שרה מה שאני אוהבת".

דותן, בת ה-66 , הוציאה שלושה תקליטים. היא ממשיכה לשיר מה שהיא אוהבת, גם כיום.