כותרות האתמול: 25 במאי, 1978

סקנדל בתל אביב: מה גרם לחבר "בוני אם" בובי פארל לנטוש בזעם מסיבה שבה הוענקו תקליטי זהב ללהקה?

השבוע לפני 46 שנה התקיימו אירועי יום העצמאות ה-30 למדינת ישראל ובין האורחים שהגיעו להופעות היו השחקן היהודי-אמריקאי פול מייקל גלייזר (סטארסקי מ"סטארסקי והאץ'"), הצמד הספרדי בקארה, אפריק סימון ממוזמביק ולהקת בוני אם, מגרמניה, שחבריה נולדו בג'מייקה ואיי הודו המערבית. כולם התארחו במלון שרתון בתל אביב, על חשבון המלון או בתשלום מופחת ששילמו מפיקי המופעים.

לאחר שהסתיימו חגיגות יום העצמאות ולפני שהאורחים עזבו את הארץ, המלון ארגן לכבודם מסיבת פרידה. למסיבה יוקרתית זו נמכרו כרטיסים למי שהמלון חפץ ביקרו. השאלה, נכתב בלהיטון, האם האמנים היו מודעים לכך שמצפים מהם גם להופיע ולא רק לכבד בנוכחותם את המסיבה, שבה הוענקו תקליטי זהב לבוני אם על מכירת למעלה מ-35 אלף עותקים מהאלבום love for sale עם הלהיטים "מא בייקר", "בלפסט" ועוד. תקליט זהב פלוס, יש לומר, משום שבישראל כל אלבום שנמכר ב-15 אלף עותקים זכאי לכבוד הזה.

בכל אופן, לאחר שהוענקו תקליטי-הזהב לארבעת החברים ציפו שיעלו לבמת המועדון וישירו (עם פלייבק, כמובן). אבל הם סירבו בטענה שאינם לבושים להופעה. מישהו חשב שאם יפעילו את המוזיקה, לא תהיה להם ברירה, והם ישירו. אז לא. המוזיקה של בוני אם החלה להתנגן, והזמר בובי פארל התפרץ בזעם: "לא, אנחנו לא נופיע! מדוע רוצים לנצל אותנו? למה, בגלל שאנחנו כושים?! עברו הזמנים האלה. לא ניתן שינצלו אותנו יותר", צרח ועזב את המקום.

נציגי חברת התקליטים מיהרו אחריו, בניסיון להרגיעו. שלוש חברותיו ללהקה נותרו במקום. כך גם האמנים האחרים, שלהם לא הייתה בעיה לשיר עם פלייבק. האווירה הטעונה במקום השתפרה. פארל, יש להניח, עזב את ישראל עם טעם רע בפה, למרות הכיבוד המשובח במסיבה ותקליטי הזהב שקיבל.