כותרות האתמול: 26 בדצמבר, 1969

היו פעם כותרות כאלה, בעברית גבוהה וספרותית: "אינני בכור שטן", כך הכריז מיק ג'אגר, בשיחה גלויית-לב, יש להדגיש. על החתום: כתבנו בבריטניה, י. (יהודה?) קולטון. כמובן, בשום מקום לא נאמר שזהו ראיון שעשה "כתבנו" עם ג'אגר, בלעדי או לא בלעדי, אבל סביר להניח שרבים מקוראי להיטון לפני כ-49 שנה הניחו שמר קולטון אכן זכה בכבוד הגדול ונפגש עם ג'אגר ב"משרדו בלונדון, ברובע המסחר מייפר, בואכה רחוב בונד". אשכרה, עברית מצוחצחת של פעם.

אפרופו, כשנכתב שהמעריצות, "בנות הטיפש-עשרה המשולהבות, היו מרטיבות את מכנסיהן באקסטזה" (בגלל ג'אגר והכריזמה שופעת הסקס שלו, מן הסתם), כנראה שלא היה נעים למתרגם הכתבה מאנגלית (מי נתן אז קרדיט למקור), לדייק ולכתוב שהן הרטיבו את התחתונים שלהן, כלומר שג'אגר גרם להן ריגוש מיני, והוא העדיף לבחור באופציה היותר צנועה, מכנסיים.

ג'אגר נראה "קשיש בהרבה מ-25 שנותיו", ציין הכתב. אולי הוא התרשם לרעה מ"הפנים הכחושות והחיוורות והעיניים השקועות בחוריהן", ואולי התאכזב מכך שהשפתיים המפורסמות של ג'אגר, סימן מסחרי רשום, "אינן כה בשרניות וחושניות כפי שניתן להתרשם בתצלומי קלוז-אפ שלו".

כך נכתב אז. היום, ה-26 ביולי, ג'אגר הוא קשיש רשמי, בן 75 , סבא-רבא ועדיין, גמיש ואנרגטי ולא נמאס לו להופיע. אמנם לא באותה תדירות כמו בסיקסטיז, ובכל זאת הוא נחוש להמשיך ולהוכיח שהגיל הוא רק מספר והעיקר זו התחושה הפנימית והרצון להוכיח שהוא והחברים בלהקה, עדיין רלוונטיים.

ג'אגר, כיום, מפויס, רגוע, לא הצעיר הכועס, כפי שהצטייר בכתבה. במיוחד הוא כעס על התקשורת, בעיקר הצהובה, בעיקר הבריטית. "הם שיצרו את זה (התדמית שלו), כדי להגדיל את התפוצה. כולם סבורים שאני קם, מזיז את התחת קצת ואוסף את המיליונים שלי. מה עשיתי? בסך הכל שרתי כמה שירים. זה הכל. הם (העיתונים), ציירו אותי כבכור שטן והאל יודע מדוע ממשיכים לפרוט על נימה זו. זה מעורר בי בחילה".

הבחור שיצא נגד הממסד והפוליטיקאים ("לדעתי, כל המדינאים הם שקרנים מקצועיים, עד האחרון שבהם", הכריז ג'אגר), הפך להיות בעצמו חלק מהממסד כאשר, ב-2003 , כרע ברך בארמון בקינגהאם, במעמד יורש העצר, הנסיך צ'רלס, וכאשר עמד על רגליו כבר היה סר מיק. יום הולדת שמח ואריכות ימים, על הבמה ובכלל.