כותרות האתמול: 26 בספטמבר, 1969

בעשרים ושישה בספטמבר 1969 , יצא הגיליון הראשון של להיטון (מחירו לירה ושלושים אגורות), בעריכת דוד פז ואורי אלוני, שכתב בדבר העורך, "במשך השנים האחרונות סבלנו ממצב מחפיר שאינו קיים בשום ארץ מערבית אחרת: לא היה לנו שבועון לפזמונים ובידור", והצהיר שהגיע הזמן לתקן ולהעניק לקוראים שבועון כזה, יותר נכן, דו-שבועון. תעבור עוד כמעט שנה עד שלהיטון יתחיל לצאת לאור אחת לשבוע ולא פעם בשבועיים.

גולת הכותרת של גיליון מס' 1 הייתה ריאיון עם אריק איינשטיין, שהביא אבי קורן. איינשטיין סיפר בין השאר שפתח חברת תקליטים משלו (שהיום היו קוראים לזה לייבל, הגר), בגלל החופש לעשות "מה שאנחנו (הוא ושלום חנוך, שותפו לכתיבה), אוהבים לעשות ורוצים לעשות. איש אינו חושב על הרווח הכספי. בינתיים טוב לנו שאנו יכולים לעשות מה שמתחשק לנו. אם נפיק מכך גם רווחים כספיים, כמובן שנהיה מרוצים".

אבי קורן סיפר ללהיטון.קום: "זוכר את הראיון עם אריק. כבר אז אריק לא שש להתראיין ורק בגלל היכרותנו (להקת הנח"ל, הפועל תל אביב, שולה חן), ומשום שרצה להושיט יד ללהיטון, נפגשתי איתו – כמו שנהגתי לעשות אז, גם לא לשם ראיונות – ואמרתי לו שזה יהיה ראיון לגיליון הראשון של להיטון. אריק המפרגן, עודד ואיחל והתמסר ברצון".

עוד בגיליון הראשון, אבנר רוזנבלום, עורך המצעד הלועזי בגלי צה"ל, מבקר התקליטים של להיטון, כתב על the book of teliesyn של להקת דיפ פרפל ו-disraeli gears של להקת קרים, קצפת. לאו דווקא תקליטים חדשים: הראשון יצא ב-1968 והשני, עוד קודם, ב-1967 . אולי רוזנבלום לא מצא תקליטים עדכניים יותר הראוים שיכתוב עליהם. או, וזה בהחלט ייתכן, נכון לאותה תקופה, ששני התקליטים יצאו במהדורה מקומית רק אז.

בין חדשות הפופ בגיליון הבכורה של להיטון, הידיעה המשמחת על כך שלואיג'י הבלגי חוזר בפעם השלישית לישראל, הולדת בתם של פול ולינדה מקרטני, והלהיט של להקת השווים, "ויוה בובי ג'ו", שהפך להמנון החדש של אוהדי קבוצת הכדורגל ווסטהאם, בשינוי קל: "ויוה בובי מור", לכבוד קפטן הקבוצה.

ידיעה נוספת סיפרה כי הופסקה הדפסת התקליט של ג'יין בירקין וסרז' גינסבורג. הכוונה כמובן ללהיט הגדול, הסקסי ("אני אוהבת אותך, אני כבר לא"), מלווה אנחות תשוקה. בידיעה סופר שתחנות הרדיו והטלוויזיה בעולם לא משדרות אותו, אבל בגלי צה"ל דווקא כן. מילא שלא משדרות, אבל הוותיקן הגדיר את השיר כתועבה ומכירתו באיטליה נאסרה וחברת התקליטים הפסיקה להדפיס עותקים נוספים.

היום, בדיוק 49 שנים אחרי פרסום הידיעה, ג'יין בירקין שוב מופיעה בישראל, הפעם בפסטיבל באשדוד, עם תזמורת סימפונית בניצוח גיל שוחט, בשירים של גינסבורג, שהיה גם בן זוגה ומת לפני 27 שנה בגיל שישים ושתיים.

אגב, הצ'רציל בתחתונים, שלהיטון שאל בשער מי מכיר אותו, הוא סטן סולומון, אז הסולן של להקת הצ'רצ'ילים, אבל לא לעוד הרבה זמן: תיכף יחליף אותו דני שושן, וכל השאר היסטוריה. כמו להיטון.