כותרות האתמול: 27 בנובמבר, 1971

עמי שביט הלך לעולמו היום, בגיל 73 , מסרטן. יהי זכרו ברוך. שביט, במקור אמנון שבת (דב זעירא מ"התקליט חיפה", הוא ששכנע אותו לשנות את שמו),  הצליח מאוד בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 בלהיטי-פופ מהוקצעים, מלוטשים, מעובדים היטב, שהגדול ביניהם היה "הפרח הלבן".

להיטון נהג לפרסם אז גיליון אישי, בו התבקשו כוכבי הפופ של התקופה לענות על שאלון. שביט כתב ששלום חנוך הוא המוזיקאי האהוב עליו, ואילנית היא הזמר(ת) האהוב. העיסוק ששביט אהב במיוחד היה "הלחנה וכתיבה", והוא גם הדגיש "זמר", בתשובה לשאלה המורכבת, אלמלא היית מי שהינך, מה היית רוצה להיות? רק לשיר הוא רצה, ולכתוב, ולהלחין.

המוטו שלו היה, "ליהנות מכל רגע בחיים", ועל השאלה המורבידית, איך היה רוצה למות, ענה שביט הצעיר בתוקף, "לא רוצה". השאלה מהו הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לך נענתה בתשובה המובנת מאליה: "להפסיק לשיר".

עמי שביט ז"ל הפסיק לשיר, אבל השירים שלו כאן. לזכרו, פרח לבן אחד, מיוחד ואהוב.