כותרות האתמול: 28 באפריל, 1972
אפר 27
החודש לפני 46 שנה הופיע ליאונרד כהן בירושלים ובתל אביב, במסגרת סיבוב הופעות באירופה, שהחל בדבלין, אירלנד, והסתיים בישראל. הבמאי טוני פאלמר תיעד את החודש הזה בחייו של היוצר היהודי-קנדי, לסרט "ליאונרד כהן: ציפור על תיל". הסרט הוקרן מספר פעמים ב-1974 , ונשכח, עד ש-35 שנה לאחר מכן נמצאו באולפן נטוש בהוליווד 294 סלילים של חומר הגלם המקורי של הסרט, בתוך קופסאות פח מחלידות. אז החלה עבודת שחזור יסודית של הסרט, שהוקרן שוב בקולנוע ב-2010 ומאז שודר גם בערוצי הדוקו בטלוויזיה.
את ההופעה בתל אביב לא שכח איש מ-4000 הצופים שהגיעו להיכל הספורט ביד אליהו, אולי המקום הכי פחות מתאים להופעה של יוצר וזמר כמו כהן. מ. ארי (שם-עט כמובן, וזו הזדמנות לבקש מהכותב/ת לחשוף את זהותו/ה). "אמן גדול נלחם בתהום ענקית הפרושה בינו לבין הקהל", נכתב בלהיטון, תוך התייחסות לאולם הלא-ידידותי. כהן ניסה לצמצם את התהום הזאת ואמר לקהל, "אתם יושבים כל כך רחוק, בואו ושבו לצידי". הקהל (סטודנטים, חברי משקים, אמריקאים וקנדים, אבחן הכותב), נענה מיד, בהתלהבות, ואז "החלה זרימה ענקית אל רצפת הכדורסל האדמדמת".
אבל הסדרנים ביד אליהו לא היו מוכנים לאפשר זאת, והפעילו כוח פיזי, "הסתערו על הקהל והחלו להכות בו ללא אבחנה. לרגע נדמה שאין זה היכל הספורט אלא איצטדיון הדמים באלטמונט, במופע של האבנים המתגלגלות (אותה הופעה זכורה לשמצה, בפסטיבל הרוק באלטמונט, קליפורניה, בדצמבר 1969 , בכיכובם של הסטונס, תחת 'אבטחה' כביכול של כנופיית מלאכי הגיהנום, שהסתיימה בדקירתו למוות של אחד הצופים ועוד שלושה קורבנות כתוצאה מדריסה וטביעה תחת השפעת סמים). אפילו במגרשי הכדורגל בימים הטובים ביותר לא זכיתי לראות מנה מרוכזת כזאת של אלימות".
הסדרנים היו נחושים שלא לאפשר לקהל להתקרב לבמה. הכותב מצטט אחד מהם: "הרצפה עלתה מאות אלפי לירות ואתם לא תקלקלו אותה, נבלות". כהן החל לשיר, בניסיון להרגיע את הרוחות, אבל החשמל נותק, האורות כמו והרמקולים דממו. בסופו של דבר, ההתנגדות האלימה ניצחה את הרצון הטוב. הקהל חזר למקומו והמופע החל. "בין שיר לשיר, אתנחתא", נכתב. "כהן אינו מרבה לדבר, אבל כשהוא מדבר, הוא אומר דברי טעם, הרבה הומור. 'באתם הערב לשמוע את ליאונרד כהן. התייחסו אליו בפשטות והוא יענה לכם באותה מידה', אמר, ושר את 'מריאן'".
מתוך הסרט של טוני פלמר
ההופעה בתל אביב – אודיו בלבד