כותרות האתמול: 29 בספטמבר, 1977

אריס סאן, שמת ב-1992 , בדיוק היום לפני 25 שנה, היה ציוני נלהב, לדברי כתב להיטון עולם הקולנוע, ג (גלביץ) עיטור, שגם הוא כבר אינו בין החיים. עיטור הזכיר שאריס, יליד יוון שמצא בית חם בישראל בשנות ה-60 , המשיך להיות קשור למדינה שאימצה אותו ולמרות שעזב לניו יורק, הקפיד להגיע להופעות בישראל וגם היה בין האמנים הראשונים שהגיעו עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, להופיע בפני חיילים.

שתי סיבות היו לכתבה, ובעצם שתיים וחצי: החצי הייתה תוכנית טלוויזיה בכיכובו שביים בארי לנגפורד והוקלטה בארץ ושולבו בה סרטונים שצולמו ב"שירוקו", המועדון המצליח של אריס (עד שסאן הסתבך עם המאפיה הניו יורקית ועם האפ.בי.איי), בהם גם כוכב הקולנוע אנטוני קווין (זורבה היווני), רוקד סירטקי כטוב ליבו באוזו. שתי הסיבות העיקריות היו סיבוב הופעות בישראל וסרט קולנוע אמריקאי-יווני בכיכובו של אריס, "קול ברוח".

הסרט, החצי (או שליש) אוטוביוגרפי, סיפר על זמר יווני שהגיע לאמריקה חסר כל אבל ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות הייתה טובה אליו והוא עשה חיל ופתח מועדון (מזכיר מישהו), שהפך לבית חם לישראלים בניו יורק ואמריקאים אוהבי ישראל, והוא גם התאהב ב"יפהפיה ישראלית", כך כתב עיטור, וכל זה הפך אותו מטרה לארגונים ערביים לא ממש סימפטיים. בסרט השתתף גם הזמר היווני סטליוס קזנג'ידיס, בהופעת אורח.

אריס הגיע ארצה ימים אחדים לפני ההופעה הראשונה שלו. "הקדמתי כי רציתי לנוח קצת ולפגוש חברים, לפני שיתחיל סיבוב ההופעות המפרך. אני גם מתכוון לגנוב עוד כמה ימי חופשה בתום הסיבוב, לפני שאחזור לניו יורק", סיפר. "אשתי וילדי בילו את חופשת הקיץ בארץ, לפני כחודש, וחזרו כל כך נלהבים, שהחלטתי שגם אני מוכרח לבלות כאן חופשה, קצרה ככל שתהיה".

אריס סאן מת מהתקף לב, בהונגריה. גופתו נשרפה והאפר נקבר בניו יורק, סמוך לקברו של לואי ארמסטרונג.

אריס סאן בתוכנית טלוויזיה של הערוץ הראשון – חלק ראשון

חלק שני

עוד קצת אריס סאן