כותרות האתמול: 3 ביולי, 1985

קולנוע דן ז"ל, בתל אביב, ראה הרבה הופעות טובות, פחות טובות, מפוצצות בקהל ודלות ביקוש. אבל ההופעה של דיוויין הייתה אירוע יוצא דופן. זה לא היה רוק, אלא דיסקו, היי אנרג'י אייטיזי. זה היה עם פלייבק. זה היה דראג-שואו. דיוויין הי(ית)ה שם לא בשביל לשיר, אלא להביא ריגוש מסוג חדש לקהל ישראלי שמרן למדי, שבאותו זמן לא חלם שכעבור שנים לא רבות, טרנסג'נדרית תביא לארץ את המקום הראשון באירוויזיון.
זה היה מופע וולגרי ומצחיק, או להפך. המילה פאק התעופפה שם מצד לצד. הדראג קווין השמנה ("שק תפוחי אדמה עוטה שריון קשקשים", השתלח בה כותב השורות האלה, שכנראה היה במצברוח לא מי יודע מה באותו לילה), הזמינה את הקהל לקיים איתה יחסי אישות בפומבי – טוב, לא במלים אלה, אלא הרבה יותר בוטות – אוננה כביכול עם המיקרופון, ביררה עם אחד הצופים מה אורך איבר מינו, אבל בדיוק, והגירה מפלי זיעה ואיפור נוזלי. היו גם כמה להיטים מוכרים מהרפרטואר הלא גדול שלה. למשל, זה:

את השם דיוויין (אלוהית), והסלוגן "האישה הכי יפה בעולם…כמעט", הציע הבמאי ג'ון ווטרס, חברו הטוב של האריס גלן מיילסטד, שהיום היה חוגג 70 , אך עזב את העולם בגיל 42 בלבד, ממחלת לב שנגרמה עקב משקלו העודף. מיילסטד נולד בבולטימור ובשנות ה-60 החל להציג מופעי דראג. ההיכרות עם ווטרס הביאה לתפקידי נשים בסרטיו העצמאיים, החתרניים של הבמאי, ביניהם פינק פלמינגוס. בשנות ה-80 דיוויין נכנס גם לתחום המוזיקה, לא שהיה זמרת דגולה, אבל למעריציו לא היה אכפת, ועשה קריירה קצרה כאלילת-היי אנרג'י. הוא שר שירים מקוריים וקאוורים, כמו walk like a man .
דיוויין הופיע(ה) גם בסרטי במאים אחרים אך היה מזוהה בעיקר עם ווטרס, ואיתו הוא הגיע, לאט אבל בטוח, למיינסטרים, ולשיא: הסרט היירספריי (עם ריקי לייק, דבי הארי וג'רי סטילר), שהוקרן בבכורה בפברואר 1988 . כעבור כשלושה שבועות, דיוויין מת.

https://www.youtube.com/watch?v=5W9n_6S8lEg