כותרות האתמול: 3 במרץ, 1972

אחרי "העץ הוא גבוה" ו"אין מקום לשניים על עמוד החשמל" שאיכותם לא הייתה מוטלת בספק, אבל מדרגי המצעדים התעלמו מהם, להקת אחרית הימים צלחה את המשברים וסוף סוף זכתה ללהיט גדול במצעד, "יש לי יום הולדת". אלא שאז, "דווקא כשנראה שהלהקה עולה על דרך המלך", כפי שנכתב בלהיטון, חל זעזוע בהרכב: מירי אלוני, שהייתה הסולנית לצד הבסיסט-זמר אלי מגן, הודיעה על פרישתה.

מגן הציע לא להתרגש מזה. "עזיבתה של מירי הייתה הדבר הנכון, בזמן הנכון. לא סיימנו את העבודה המשותפת ברוגז. הפרישה שלה נעשתה בהסכמת שני הצדדים, ובהבנה מלאה. מירי לא הצליחה להתפשר על דרישות שונות. זה נגמר".

מגן הכחיש את השמועות שנפוצו לאחר פרישתה, כאילו גם הוא בדרך החוצה. "אפילו אם ארצה להופיע כסולן, אני צריך תזמורת שתלווה אותי. אז מה ההבדל? גם ב'אחרית הימים' אני שר בליווי של להקה. אני מרגיש ששאר חברי הלהקה נותנים הכל כדי שפזמון סולו שלי יצליח, כפי שאני משתדל לעשות את המקסימום בשירים של גבי (שושן), או זוהר (לוי). מה שחשוב זו ההרגשה הטובה. כשאתה עושה משהו ואוהב אותו, אתה מרגיש שהוא חלק ממך ואתה חלק ממנו. אני יודע שאם הייתי הולך להופיע כסולן, הייתי יכול להרוויח יותר כסף, אבל אז גם הייתי חייב לשיר, לפעמים, שירים שאני לאו דווקא אוהב. עם אחרית הימים אנחנו לא מרוויחים הרבה כסף, וזה לא סוד. אבל אנחנו מאמינים במה שאנחנו עושים ומוכנים לוותר על ההכנסה הכספית, כדי לעשות משהו בלב שלם".

אלא שלהקת אחרית הימים סיימה את דרכה זמן לא רב לאחר שהתפרסמה הכתבה. תארי להקת השנה במצעדים השנתיים ובלהיטון, כמו גם פרס כינור דוד, הגיעו מאוחר מדי. אלי מגן, שהגיע לאחרית הימים אחרי להקת הנח"ל ולהקת כיף התקווה הטובה, הקליט כסולן את אחד הלהיטים היפים של שנות ה-70 המוקדמות, "עד סוף הקיץ" (מתוך הסרט "שתי דפיקות לב"), ועזב את הארץ לניו יורק, ללמוד מוזיקה. בשובו, הצטרף לתזמורת הפילהרמונית הישראלית כנגן קונטרבס, ובמקביל ניגן ג'ז והוציא מספר אלבומים, האחרון שבהם, ב-2015 , האוסף "איש העולם הבא".

אלי מגן, שנולד היום לפני 70 שנה, התמיד בדרכו האמנותית, בלב שלם, מאז אחרית הימים ועד בכלל. מחרתיים, מגן יופיע בתיאטרון תמונע בתל אביב, בשירים מכל התקופות, עם עדי רנרט, יונתן אלבלק ורון אלמוג. מתנת יום הולדת לעצמו ולאוהבי המוזיקה שלו.