כותרות האתמול: 30 באוקטובר, 1970

היום לפני 48 שנה, ג'ניס ג'ופלין מתה. רק בת 27 אבל כבר משתמשת כבדה בהרואין, שהרג אותה. בלהיטון, בכתבה שפורסמה לאחר מותה, ציטטו אותה, "בכל פעם שאני פותחת את הפה לשיר, זו חוויה בשבילי, לא משנה אם זו הופעה פומבית, חזרה או כשאני לבד בבית. כל החוכמה היא לשיר בשביל הכיף".

לקראת סוף החודש, מותה של ג'ופלין, טראגי ככל שיהיה, כבר לא הספיק בשביל לפתוח את מדור החדשות בלהיטון. הכותרת הראשית סיפרה שמלחין לבנוני, אליאס רחבאני, יכתוב שיר לעליזה עזיקרי. עוד ידיעה, על טמירה ירדני (אז, זמרת פול טיים, הרבה לפני שהבינה שהכסף נמצא בהפקה וניהול אמנים), שתייצג את ישראל בפסטיבל פופ בשווייץ. ידיעה נוספת, על צביקה פיק "חבר בשלישיית השוקולדה הממלא גם את תפקידו של קלוד במחזמר שיער", הודיע השבוע על כוונתו להקליט בנפרד מחבריו ולהוציא אלבום סולו ראשון.

רק בעמוד 6 בחדשות, בין הסרט "לופו" שייצג את ישראל בפסטיבל בסן פרנציסקו, להענקת תקליט זהב ללהקת לד זפלין מטעם משרד המסחר הבריטי, כהוקרה על הכסף שהכניסו מכירות אלבומיה למשרד האוצר – מתפרסמת הידיעה הזאת, "ג'ניס ג'ופלין מתה בגלל שימוש בסמים", ציטוט מדו"ח חוקר מקרי המוות שפורסם שבוע קודם לכן, בארה"ב. בלהיטון הוסיפו ציטוט מראיון שהעניק מייקל וודלי, במאי הסרט "וודסטוק", כאשר ביקר בארץ, בשבוע שעבר. "ג'ניס הייתה גמורה מבחינה נפשית ופיזית. היא הסתובבה תמיד עם בקבוק וויסקי ביד וברוב המקרים לא הייתה בהכרה מלאה. אני לא חושב שמותה מהווה אבדה גדולה לעולם המוזיקה".

וודלי טעה, כמובן. מותה, כמו גם מותו של ג'ימי הנדריקס לפניה ואיימי וויינהאוז אחריה, היו אבדה גדולה. אבל בחברות התקליטים עד מהרה התחלף האבל באופטימיות, כי אין כמו מוות להזניק קריירה של אמן. ג'ופלין נכנסה למקום הראשון במצעד האמריקאי בתחילת 1971 בשיר me and bobby mcgee של כריס כריסטופרסון, שהקליטה ימים אחדים לפני מותה, וזה הלהיט הגדול ביותר בקריירה שלה. בינואר לפני 48 שנה יצא גם האלבום האחרון שהקליטה בחייה, pearl , שמכר למעלה מארבעה מיליון עותקים בארה"ב.