כותרות האתמול: 30 בדצמבר, 1976

היום בלהיטון, לפני 40 שנה: אריק איינשטיין חוזר להופיע לאחר היעדרות של כשנתיים. הוא מגדיר את המופע, "חגיגת זמר, לאנשים שאוהבים לשיר".

כן, כן: לידיעת המעריצים היותר-צעירים שלו, בשנות ה-70 , אריק עדיין הופיע, על הבמה, ולא רק בתוכניות טלוויזיה וקלטות וידיאו, אח"כ די.וי.די. במופע הזה, שגם הוקלט לאלבום, אלבום הלייב הראשון שלו, השתתפו גם שלמה יידוב, יוני רכטר, מוטי דיכנה ואסתר ואפרים שמיר.

במופע, נוסף לנגנים (מורטון קם, אלון הלל ועוד), גם תזמורת נתניה בניצוחו של סם לואיס. לדברי אריק, "זה יקר להעסיק בהופעה תזמורת כל כך גדולה, אבל הפעם, בעצה אחת עם מיכאל תפוח (מפיק המופע ומנהלו האישי, עד הסכסוך הגדול ביניהם), החלטנו לשתף את כל הנגנים ולהגיש לקהל את כל השירים בביצוע המלא והמרשים ביותר".

אריק סיפר לג.עיטור המיתולוגי, שניהם כבר אינם איתנו, ש"המופע הזה שונה מקודמיו בכך שאין אמנים שמופיעים בחלק הראשון ואמנים שמופיעים בחלק השני – כולנו יחד על הבמה כאשר מדי פעם אחד מאיתנו מבצע שיר כסולן והאחרים מלווים אותו. בא לי הרעיון להפוך את המופע לחגיגה מוזיקלית עבור כולנו. נעים לי לשיר עם כולם ביחד. אנחנו אנשים שאוהבים לשיר ומקווים להגיש לקהל חגיגה מוזיקלית עבור כל אלה שאוהבים לשיר".

בין השירים באלבום, שנקרא כשם המופע, "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה", "דמעות של מלאכים", "אני ואתה", "ערב מול הגלעד", וגם קטע פתיחה אינסטרומנטלי של יוני רכטר, "הנקניק מצייטלין" (הכינוי שהדביק אריק ליוני, שהתגורר ברחוב צייטלין בתל אביב). סולו הגיטרה עם הוואה-וואה ב"כל השבוע לך", של אפרים שמיר. אתם מכירים את זה גם מ"נכון את יפה" שלו.