כותרות האתמול: 4 בדצמבר, 1970

אז מי הקים את להקת כיף התקווה הטובה? לפי אנציקלופדיית הפופ מומה, בערך על הלהקה, נכתב שחנן יובל, לאחר שלהקת השלושרים התפרקה, הקים הרכב עם הנגנים אלי מגן (בס), וזוהר לוי (תופים) – כל אחד מהם גם שר – אליהם הצטרפו הגיטריסט הירושלמי שלמה מזרחי והזמרת ג'וזי כץ. בעלה, שמוליק קראוס, עודד ותמך מבחוץ.

אבל בראיון עם קראוס שהתפרסם לפני 46 שנה בדיוק, הוא מביא גרסה אחרת להשתלשלות האירועים: הלהקה היא "יציר כפיו", נכתב על קראוס, שאמר, "אני חסיד האמונה שדבר שיתחיל ביסודו טוב, מוכרח להתפתח טוב. לכן עבדתי קשה עד שבחרתי את חברי הלהקה. אמרתי לחבר'ה, אם אתם רוצים לעשות ניסיון משותף, בבקשה. תקבלו אפילו אולפן ותשתוללו חודשיים ואחר כך תחליטו אם אתם רוצים להמשיך או לא".

במומה נכתב כי נראה שעם להיטים גדולים ברדיו (ד"ר יארינג – שמו של מתווך מטעם האו"ם שנשלח למידל איסט לנסות לעשות שלום בין ישראל לשכנותיה, ובלדה לעוזב קיבוץ), הלהקה היא אכן התקווה הגדולה של המוזיקה הישראלית. אבל אז החלו הסכסוכים על הכיוון המוזיקלי של הלהקה בין קראוס ולוי, שני אנשים חזקים, דעתניים ובלתי-מתפשרים, והלהקה התפרקה לפני שהספיקה להקליט אלבום שלם אחד.

קראוס אמר, "מובן שבין חמישה אנשים יש לפעמים חילוקי דעות, אבל מה שחשוב זה הכיוון הכללי. לא השגנו כיוון זה עם חנן יובל ולכן הוא פרש מהלהקה (כפי שניתן לראות בצילום, הוא כבר אינו בהרכב שנותר כרביעייה – להיטון.קום). אין בינינו שום טינה, להיפך. אני שמח שכל אחד מאיתנו הוכיח בגרות נפשית ומוזיקלית".

הוא הוסיף, "מלבד ההתאמה המוזיקלית והקולית היה צריך לבדוק אם יש בינינו הבנה הדדית. אם אחד מוכן לוותר מעט על דעתו למען זולתו ואם אחד יכול פשוט לסבול את השני".

ההיסטוריה של הרוק הישראלי מספרת שזה לא עבד, למרות הפוטנציאל, למרות מאגר הכישרונות העצום. אולי דווקא בגללו.