כותרות האתמול: 5 בינואר, 1973

אילנית תייצג את ישראל באירוויזיון! הייתה הכותרת, וסימן הקריאה בהחלט היה במקום: אחרי אלפיים שנות – בכל אופן, אחרי 17 שנה של תחרות הזמר מבלי שישראל תהיה מיוצגת בה, אם כי אסתר עופרים וכרמלה קורן ייצגו מדינות אחרות – "ככל הנראה", ו"אם הכל יתנהל לפי התוכנית", אילנית תהיה הזמרת הראשונה שתייצג את ישראל ב"תחרות-זמר רבת-יוקרה זו".

הניסוח הזהיר נראה מתבקש לנוכח הפאשלה שעליה סופר בידיעה: אילנית הייתה יכולה לשיר באירוויזיון כבר ב-1972 אבל הטלוויזיה (כלומר, רשות השידור), פספסה את המועד האחרון להרשמה.

כעבור ארבעים שנה, בראיון ליובל אברמוביץ בישראל היום, סיפרה אילנית שהיא ושלמה צח, כצמד אילן ואילנית, קיבלו הצעה מגרמניה לשיר באירוויזיון. כשקראו את התקנון התברר שגם ישראל יכולה להשתתף, מהיותה חברה באיגוד השידור האירופי. בשובם ארצה, ניגשו לרשות השידור לבדוק מדוע שאילנית לא תייצג בכבוד את המדינה, עוד באותה שנה. אז התברר למרבה התדהמה, או לא, בכל זאת מדובר בישראל, שכאן קיבלו את טפסי ההרשמה אבל פשוט לא התייחסו אליהם ושכחו מהם.

עוד נכתב בידיעה כי את השיר כתבו אהוד מנור ונורית הירש, ונכון למועד הפרסום, "עדיין לא נקבע שמו הסופי". שמו הסופי היה אי שם, ואילנית שרה אותו בלוקסמבורג והגיעה למקום הרביעי, המאוד מכובד להופעת בכורה. בידיעה גם נכתב שבשלב זה, לא ברור האם התחרות תשודר בישראל בשידור חי, באמצעות לוויין, או בשידור מוקלט, כעבור מספר ימים. הכל תלוי בתקציב שיימצא או לא למימון זמן הלוויין היקר.

אגב מימון, באותו ראיון לאברמוביץ סיפרה אילנית  כי רשות השידור הסכימה לממן רק את הזמרת והמלחינה, כאמור הירש, בתוקף תפקידה הנוסף כמנצחת התזמורת בעת ביצוע השיר. מימון שאר חברי המשלחת הושג באמצעות חברת הנסיעות דפנה טורס, בתמורה לתמונת-שער בלהיטון, אילנית לבושה בז'קט עם לוגו של החברה. אז עוד לא ידעו לקרוא לזה, תוכן ממומן.