כותרות האתמול: 6 באוגוסט, 1971

האם "כאן", התאגיד שאמור להחליף את רשות השידור יתחיל לשדר בשנה הבאה, או בכלל? האם יקום התאגיד או שהערוץ הראשון וקול ישראל יישארו כפי שהם, עם אותם עובדים, לטוב ולרע? התאגיד הוא הנושא החם ביותר בשבועות האחרונים. התומכים הנלהבים בפירוק רשות השידור טוענים שאין מנוס מכך משום שזהו ארגון מסואב, שיש בו, לצד העובדים המקצועיים והמסורים, גם אנשים כוחניים, נעדרי יכולת מקצועית אך מקושרים למי שצריך, ואין ברירה אלא לפרק.

הסיפור שהתפרסם בדיוק לפני 45 שנה תומך לכאורה בדעתם של המצדדים בפירוק רשות השידור, והקמתה מחדש בצורה אחרת, שלא תאפשר שדברים כפי שמתוארים בידיעה יחזרו על עצמם.

חשוב להבהיר: הידיעה לא הייתה מתפרסמת כיום כפי שהתפרסמה, ללא תגובה של דוברות רשות השידור, או של הבמאי עצמו. לפיכך היא חד-צדדית, ואינה עומדת בסטנדרטים המקובלים כיום. אבל, היא פורסמה, והיא מקוממת ומרגיזה.

כוכב-פופ גדול באירופה, שהוא גם ישראלי ופטריוט (מייק בראנט), הגיע ארצה. מזכירתו של במאי התוכנית "קונצרטינה" פנתה לאמרגן של מייק וביקשה שהזמר יבוא להצטלם לתוכנית. בראנט הגיע לאולפן, שם טען הבמאי כי בכלל לא הזמין אותו ולא ידוע לו על כך דבר. מעבר לגסות, מדובר בטיפשות – לכאורה, הכל לכאורה, כי כאמור לא התפרסמה תגובת רשות השידור – הרי מדובר בכוכב אמיתי שכל תוכנית תשמח לארח. בהמשך, עוד קצת טיפשות וגסות, כאשר הבמאי סירב להצעתו של מייק להתנדב ולהופיע בכל זאת, והגיב ביהירות בנוסח: אם אתה רוצה, תחכה באולפן ונראה אם יתפנה מקום בשבילך. כי הרי חשוב יותר לארח את רביעיית מועדון התיאטרון – כבודה במקומה מונח – מאשר את אחד המצליחים ביותר באירופה באותו זמן.

ורק בגלל סיפור כזה, אפשר להבין את כל מי שנפשו נקעה, מזמן, מרשות השידור, והערוץ הראשון (אז, הטלוויזיה הישראלית), בפרט.