כותרות האתמול: 7 בספטמבר, 1973

השבוע לפני 50 שנה, להיטון הציג לראשונה זמר עם ביטחון עצמי גדול: ניסים סרוסי, שלא מכבר הוציא תקליטון ראשון, "איני יכול", שלדבריו נמכר יותר מכל שיר אחר במצעד.

שנים אחדות לפני שירון לונדון התייחס באותו ראיון טלוויזיה זכור לשמצה לגופו ומראהו של סרוסי, נכתב בלהיטון: "הוא לא יפה כמו דייויד קסידי, לא מתלבש בבגדים נוצצים כמו מארק בולן (טי.רקס), ולא מוכר מיליוני תקליטים כמו אלביס פרסלי", ומיהר להוסיף – "אבל לפחות ברמלה (אז בירת להקות הקצב של ישראל), ניסים סרוסי הוא המלך הבלתי מוכתר".

אז, מצד אחד, סרוסי "מסתובב מאושר כחתן בחופתו" בגלל תקליטון הבכורה שלו, שנמכר "כמו תירס חם על שפת הים", ולדבריו "הוא להיט גדול יותר מכל שיר אחר שהיה במצעד, למרות שלא זכה להצלחה שם". מצד שני, יש לו הרגשה של פספוס, כשהוא מסתכל על הקריירה של גבי שושן שבעבר ניגן בלהקתו של סרוסי, לעומת הקריירה שלו. מצד שלישי,  הוא אופטימי. "אני כבר לא אוותר, אני אמשיך להקליט. עוד יגיע היום שכל הארץ תכיר אותי, לא רק רמלה", אמר סרוסי, וצדק. היו לו להיטים נוספים, כמו "אשליות" ו"אמא", הוא הוציא אלבומים, שיחק בסרט "יום הדין", זכה בפסטיבל הזמר העצמאי שהתקיים בהיכל התרבות בתל אביב, וגם הגיע לכותרות, שלא בטובתו, בגלל – או בזכות – אותו ראיון עם ירון לונדון. עם או בלי קשר, זמן לא רב לאחר מכן החליט לעזוב את הארץ, התמקם בצרפת, אך שמר על קשר עם ישראל וחזר להופעות מדי פעם.