כותרות האתמול: 8 ביוני, 1973
יונ 08
האירוויזיון בשנת 1973 היה אירוע היסטורי מבחינת שתי מדינות לפחות: ישראל, שהופיעה לראשונה ואי שם של אילנית הגיע למקום הרביעי המכובד, והמדינה המארחת, לוקסמבורג, שזכתה בפעם השנייה ברציפות, עם תכיר את עצמך של אן מארי דויד.
או אז גם התעוררה בעיה קשה: כסף. לוקסמבורג הודיעה שלא תוכל לארח שוב, בגלל שמדובר באירוע יקר להפליא. מילא פעם אחת, אבל פעמיים רצופות זה יותר מדי בשביל הדוכסות הזעירה.
הייתה בעיה נוספת, שדיברו עליה בשקט, לא רק בלוקסמבורג: אירוח משלחת ישראלית נחשב לכאב ראש בטחוני, למבצע שעלותו גבוהה, ובכלל למה להסתכן במתקפת טרור פלסטיני, כפי שקרה באולימפיאדת מינכן, והרי זה יפריע למהלך התקין של האירוויזיון, החזרות והמופע עצמו.
ישעיהו תדמור, מנכ"ל הטלוויזיה הישראלית, מסר ללהיטון שהודיע לאיגוד השידור האירופי (EBU ), כי "ישראל אינה מוכנה לוותר על השתתפותה באירוויזיון ומדינה שאינה מוכנה לקחת על עצמה את כל ההתחייבויות המשתמעות מכך, איננה ראויה לארח את התחרות".
תדמור גם הפתיע והצהיר שישראל תהיה מוכנה לארח את האירוויזיון בשנה הבאה (1974 ), ומיד הוסיף, "גם את הצעתנו לא תתקבל, נוכל לפחות לומר שעשינו את הצעד הטקטי הנכון".
אלא מה, כסף. שוב כסף. תדמור הבהיר שהיה ובכל זאת תתקבל הצעתו, אפילו שאין לטלוויזיה (אז), יכולת לשדר בצבע ("נוכל תמיד לקבל את העזרה הדרושה מן החוץ", אמר), אבל ידע וציוד כוח אדם מיומן יש ויש, הוא ידרוש תוספת תקציב, כי אחרת אי אפשר לקיים בארץ את האירוויזיון. אפשר לראות בדבריו ביטחון-עצמי ישראלי טיפוסי, לטוב ולרע. אפשר לראות בזה יוהרה ישראלית חסרת מעצורים. המחשבה שטלוויזיה המשדרת בשחור-לבן פרימיטיבי בכלל יכולה להציע עצמה כמארחת השואו הטלוויזיוני הכי פופולארי באירופה, נראית אבסורדית לחלוטין.
תדמור לא נאלץ להשיג ציוד לשידור בצבע מאיגודי שידור ידידותיים, ולהתמודד עם הלוגיסטיקה של אירוח משלחות בישראל. בריטניה, מי אם לא בריטניה, נחלצה לעזרה, כמו תמיד, והציעה לארח, ב-1974 , בברייטון. כוורת הגיעה למקום השביעי וראתה מקרוב איך נולדת הצלחה עולמית: אבבא זכתה בתחרות, עם ווטרלו.
ישראל חיכתה שש שנים, עד שאירחה את האירוויזיון ב-1979, בבנייני האומה, ירושלים, וזה היה אחד הטובים והמוצלחים מכולם. ההיסטוריה חזרה על עצמה: כמו לוקסמבורג, גם ישראל זכתה פעמיים רצופות ונאלצה לוותר על אירוח האירוויזיון הבא (שבסופו של דבר התקיים בהאג, הולנד, בערב יום הזיכרון, וישראל נעדרה ממנו).