כותרות האתמול: 9 באוקטובר, 1970

למה לי לקחת ללב נבחר לשיר השנה של גלי צה"ל ואריק איינשטיין הוכתר כזמר השנה. לכתב להיטון שהתקשר לבקש תשובה מאיינשטיין, אמר שלא היה לו מושג. ייתכן שאז מפיקי המצעד לא התקשרו לנבחרים, ימים אחדים לפני השידור, להקליט תודה למדרגים והפתעה גדולה, או משהו כזה, מבחירתם. מכל מקום, אריק אמר שהוא מופתע, שלא הקשיב למצעד ובכלל היה עסוק בצילומי התוכנית "לול".
הבחירה לא ממש ריגשה אותו. "אני שמח לשמוע שאוהבים את השירים שאני שר, אבל יותר מזה אין לי מה לומר", הגיב. "אני מצטער, אבל עדיין אני לא יכול להתייחס ברצינות למצעדים. אני לא מאמין בתארים (אלא אם מדובר בכך שהפועל תל אביב אלופה או זכתה בגביע, מן הסתם – תוספת שלנו). אני לא חושב שצריך לעשות את החלוקה הזאת של מי יותר טוב ומי פחות טוב. לא בכל שבוע ולא פעם בשנה".

ולמרות שהוא נשמע רגוע, משהו בער בו, משהו חשוב, ואריק לא החמיץ הזדמנות לדבר על העדפת מדרגי המצעדים, או הקהל בכלל. "איך אפשר לסמוך על טעם הקהל? לדעתי, השיר פראג היה הרבה יותר טוב מ'למה לי לקחת ללב', ובכל זאת לא זכה לאותה הצלחה. מה תגידו על זה"?
זה היה השיר שאריק שר בפסטיבל הזמר 1969 , מדם ליבו, במחאה על הפלישה הסובייטית לצ'כסלובקיה, שדיכאה את הניסיון לעשות קומוניזם אנושי יותר. העובדה שהקהל העדיף שירים אחרים, גרמה לו להחליט בו ביום, שלעולם לא יחזור לשיר בפסטיבלים.
בשבוע שעבר הליקון הוציאה את "פראג" בתקליטון, ויניל (כשבצד השני "מי שחלם", משירי מלחמת ששת הימים), ביחד עם תקליטו אריך-הנגן הראשון של אריק, מ-1966 , ושני תקליטים נוספים. "פראג", להזכירכם: תקליטון 7 אינץ', שני שירים, רק שני שירים, מוצע לקהל ב-69.90 ₪, מחיר מומלץ לצרכן. מעניין מה אריק, מנוחתו עדן, אדם שככל הידוע חי בצניעות ולא רדף אחרי הכסף (אף שההצעות לכסף גדול עבור פרסומות והופעות זרמו תדיר), היה אומר על תו המחיר הדמיוני, ויש שיאמרו שערורייתי, הזה.