כל הזמן חברות

(צילום: יוסי צבקר)

חיים נוי על "חברות הכי טובות", בתיאטרון הספרייה ברמת גן: מחזה מרגש ומבדח המעניק קורת רוח וחוויה תיאטרלית משובחת.

"חברות הכי טובות", המחזה המוצלח של המחזאית המנוחה ענת גוב, שוב עולה על הבמה, הפעם בתיאטרון הספרייה ברמת גן. המחזה מרגש, מבדח ומעניק לצופים חוויה תיאטרלית מענגת. זוהי הפקה קטנה ומוצלחת  שבה מגלמות שש שחקניות מוכשרות את מהלך חייהן, כאשר ההצגה במקביל מוצגת בשני מישורים, ההווה והעבר של הדמויות.

המחזה של גוב הועלה לראשונה בקאמרי ב-1999 , ולאחר מכן בבית צבי, ופעמיים בתיאטרון הספרייה ברמת גן. לפני 5 שנים הוצג בבית ליסין, בשיתוף הקאמרי.

מדובר בשלוש חברות נפש וסיפור חייהן, המשתרע על פני 30 שנה, מחוויות בית הספר והנעורים ועד היותן נשים בשלות ומנוסות. שלוש הנשים שהיו "חברות הכי טובות", נפגשות שוב, מספר שנים לאחר שכל אחת מהן הלכה לדרכה ולקריירה, או לחוסר הקריירה שלה. בפגישתן המחודשת נחשף הקשר הייחודי שלהן ומתגלים כל אותם סיפורים קטנים שהיוו כל העת את מרקם היחסים המיוחד שלהן, לטוב ולרע. עילת הפגישה היא גילוי שחפצה לספר אחת החברות, ומהותו המפתיעה. עד לחשיפת הסוד, הן שבות ונזכרות בכל האירועים שעיצבו את חייהן כשהעלילה מוצגת כאמור בשילוב של עבר והווה.

שלוש שחקניות מגלמות את החברות בנעוריהן ושלוש אחרות – בבגרותן. על הבמה הן מציגות את הסיפורים הקטנים, המרגשים, החוויות המשותפות מן העבר ומן ההווה, הכול בתמהיל אחד זורם, שנון ומעניין.

נוי קלימן המוכשרת מגלמת את סופי הבוגרת. סתיו בן יוסף נהדרת כסופי הצעירה והיא מרשימה במיוחד בסצנת ההיריון ובדיאלוגים השנונים.

הגר אנגל מגלמת בטוב טעם ובמשחק מהוקצע את ללי הבוגרת. נופר אליהו המצוינת מגלמת את ללי הצעירה. משחקה נפלא ומלא חן.

מיכל לוינטון הנהדרת היא תרצה הבוגרת ומגלמת נפלא את החברה המוצלחת כביכול והעשירה מבין השלוש. הסצנה שלה בו היא מתוודה כי מזלה צלל, היא טובה מאוד. סופי נוז'יקוב מעולה בתפקיד תרצה הצעירה.

גולת הכותרת של ההצגה נעוצה בסוד של ללי וחשיפתו היא מרגשת מאוד. ההצגה שזורה בהברקות לשון וגם בטקסטים שיגרמו למספר צופים לסומק עז בלחיים. סצנת החליל למשל, שהיא אמנם נועזת וישירה אך גורפת פרצי צחוק, גם ואולי במיוחד בקרב כמה גמלאיות שישבו לצידי.

גמא פריד, הבמאי ועורך המוזיקה, הצליח להפיק הצגה תוססת ומענגת שמעניקה לצופים קורת רוח וחוויה תיאטרלית משובחת. עיצוב התלבושות של זוהר אלמליח הוא מעולה. החברות הבוגרות לבושות בשחור ואילו הצעירות מרצדות על הבמה בבגדים צבעוניים ומלאי חן. שמעון קסטיאל עיצב תפאורה יפה ופונקציונאלית, רובה ככולה סביב שולחן וכיסאות ומספר אלמנטים מתחלפים. עיצוב התאורה של רותם אלרואי, ראוי בהחלט.