כמו תמיד, מחזיק מעמד

(צילום: יח"צ)

יצחק קלפטר בן 65 , היום. המתנה הטובה ביותר שתוכלו לתת לו היא לחזור ולהאזין לשירים הרבים שהלחין לאחרים ולעצמו. גם לא יזיק, אפילו יועיל מאוד, לקנות את אלבום האוסף האחרון שלו.

שבע שנים אחרי שהוענק לו פרס אמי על מפעל חיים, יצחק קלפטר מגיע לגיל המשמעותי הזה: 65 . נכון, זה כבר לא גיל הפרישה לגמלאות הרשמי וקלפטר, בכל מקרה, לא פורש לשום מקום, ובכל זאת: 65 זה לא סתם מספר וזה לא עוד יום הולדת.
קלפטר ידע בעיות קשות: בריאותיות, פיננסיות (לא מופרך להניח שהן קשורות אלה באלה), התעלמות של הקהל מאלבומיו או בכל אופן, מכירות לא מרשימות, בלשון המעטה. ואף על פי כן, קלפטר, כשם אלבומו מ-1988 , מחזיק מעמד. ממשיך להופיע, גם אחרי שהסתיימה האופוריה של מופעי כוורת בשנה שעברה. זה לא רק מוסר עבודה ולא רק עבודה: זו דרך חיים. זה החיים עצמם, מאז שאחז לראשונה בגיטרה, כנער. מאז שהוא "צ'רצ'יל".
המיטב הוא האלבום העשירי של קלפטר ולא אלבום האוסף הראשון שלו: "יצחק, לבד, מחזיק מעמד" – שוב המחזיק מעמד המתריס הזה כנגד מי שמעלה בדעתו לחשוב שהאיש יניח את הגיטרה ויסגור מיקרופון – יצא לפני 23 שנה. המיטב מורכב מ-25 שירים, מהם אחד של כוורת (שיר הטמבל, הסולו היחיד שלו בלהקה), אחד עם יגאל בשן (שנינו ביחד, פופ מתוק, ), שלושה עם צליל מכוון (שיר אהבה בדווי, שהוא שר במקור בתוכנית שיחות סלון של יהונתן גפן, לוקח את הזמן וכמובן, צליל מכוון). כל השאר, קלפטר מהתחלה ועד הסוף: נפגשנו, האהבה שלי היא לא האהבה שלו, אני ואת אז (מתקליט השדרים הראשון שלו), הרגאי מה היא הדרך ועוד, ועוד הרבה.

(אוסף פרטי)

ב-1984 , כשיצא האלבום השלישי שלו, לבד, ראיינתי אותו ללהיטון. דיברנו על ההצלחה העצומה של כוורת לעומת הקריירה הצנועה שלו. "אני בן אדם שלומד להתגבר על תסכולים. אני משלים עם החיים ומקבל אותם כפי שהם", אמר, והוסיף, "אני חייב לתת ביטוי לרגשות ולמחשבות שלי וללכת עם זה עד הסוף. לא תמיד מה שאמן חושב ומרגיש, קולע לטעם הקהל".
אבל הניסיונות, שאינם פוסקים, הם הדבר החשוב. מזל טוב קלפטר, בריאות טובה ועוד הרבה מוזיקה טובה.