לא מצליח להמריא

(צילום: אנט קלאי-טוטי)

חיים נוי על העטלף של תיאטרון האופרטה הממלכתי מבודפסט: שטרודל אפוי למחצה.

העטלף היא אופרטה ידועה של יוהן שטראוס הבן, מלך הואלסים, אך ההפקה המתארחת בבית האופרה הישראלית היא קלושה, ולמעט מספר כישרונות אין היא מגיעה לרמה האופיינית של האופרה שלנו.
תיאטרון האופרטה הממלכתי מבודפסט מתארח מידי שנה באופרה הישראלית, והציג כאן את הביידרה ונסיכת הצ'רדש. ההפקה הנוכחית הובאה כולה מבודפסט, שחקנים-זמרים, מקהלה ורקדנים ותזמורת. אין ספק שהלחנים הידועים נעימים ומבוצעים בלהט רב, אולם הסך הכול הוא שטרודל שלא נאפה דיו בתנור. הכוכבים, למעט יוצאת דופן אחת, סבירים עד חלשים.
האופרטה היא בעצם ראשיתו של המחזמר המודרני, שזורה לחנים מתקתקים, ריקודים מקהלה ותלבושות ססגוניות.  עלילת העטלף לא כל חשובה והיא עוסקת במזימות ותככים, נשפים ואוירה וינאית עם זהויות כפולות, והכל מתמזג עם שירים וריקודים מלודיים ומוכרים היטב. שטראוס כתב את האופרטה בתוך זמן קצר והוא אף ניצח על התזמורת בבכורה, בווינה, בשנת 1874. הליברית נכתבה בידי ריכרד ז'נה והיא גם מושרת בשפה הגרמנית. בביצוע של זמרי התיאטרון ההונגרי היא נשמעת כבדה ומאולצת. משפטים שונים נאמרו בעברית, היו לקויים בהגייתם. בהפקות הקודמות השירה הייתה בהונגרית .
מקובל שאת תפקיד הסוהר פרוש מגלם שחקן אורח ידוע בכל מדינה שההצגה מתארחת. ישראל קטורזה נקרא לגלם את התפקיד ובחלק הראשון ההומור של קטע הקישור היה די רדוד ומשונה, לאחר שהכותב ניסה לשזור בו מהאקטואליה של ימינו אלה.
אניטה לוקץ גילמה את החדרנית אדלה והופעתה הייתה נעימה, אך היא הייתה די קולנית-צווחנית בחלק מן השירה. בתפקיד רוזלינדה הופיעה מוניקה פישל ששירתה הייתה מוצלחת , אך לא התעלתה לספירות מיוחדות. פטר בלצו היה אלפרד לא רע, אך לא מיוחד.
מי שגנבה את האופרטה הייתה, כרגיל, כוכבת האופרטות ההונגרית הידועה, מריקה אוסוולד, בתפקיד אידה. אוסוולד מזכירה את ציפי שביט, בחיוניות התוססת שלה. היא שחקנית לא צעירה שהצליחה לחולל תרתי משמע תרגילים אקרובטים מסובכים על הבמה, לבצע שפגאטים , לרקוד וגם לשיר, ואכן זכתה למחיאות כפיים מיוחדות.
המנצח לאסלו מקלארי הצליח להפיק מהתזמורת את מיטבה . הבמאי קרו (מיקלוש גאבור קריני), עיבד וקצת שינה קטעים, אולם עדיין הפקה זו חסרה את הדבר שיהפוך אותה מסתם אופרטה, לחוויה מוזיקלית. הכוריאוגרף יאנו לוצ'אי עיצב את הריקודים ללא כל התעלות או חיוניות. אם נשווה את התנועה באופרטה הזו לכוריאוגרפיה המדהימה במחזמר אוויטה המוצג בתיאטרון הבימה, למשל, מדובר בהבדלים של יום ולילה.
אופרטות הן בידור קליל ונעים ואמורות להיות משב רוח רענן ואפילו חוויה מוזיקלית. ההפקה הזו נראית לדעתי קצת לקויה, בכל האספקטים. האופרה הישראלית מתברכת בהפקות מרהיבות, עם כישרונות ישראלים מעולים. ראוי בהחלט לארח מפעם לפעם מוסדות מוזיקליים מחו"ל, וזכור לי המחזמר סיפור הפרברים שהתארח לפני שנתיים והיה מדהים ומושלם. ייתכן שההפקה הספציפית הזו לא הייתה מוקפדת דייה ולכן חסרה את הדבר הנוסף שהופך אופרטה וינאית לאירוע נוצץ וחווייתי.