לא משחקים

(צילום: יח"צ)

גיא טנא על האלבום החדש של המוסד: רוק ישיר ומחוספס, גולמי ולא מתיפייף, שכיף לשמוע.

 
המוסד הם שיר ירושלמי (שירה, גיטרות,קלידים, תכנותים, בנג'ו, גלוקנשפיל, לפ-סטיל, חליליות ומלודיקה, מילים ולחנים), אסף ניר (תופים), ואור בר טל (בס בקונטרבס). ההרכב הדרומי הזה הוציא את משחקים של אור וצל, בהפקתם של יוסי שיטרית וירושלמי. אלבום שני של הלהקה, המוסיף לה נדבך בשל יותר.
בתוך שפע המוזיקה שעוטף אותנו מכל הצדדים ובכל הסגנונות, האלבום הזה הגיע לי בזמן. יש במוזיקה של הלהקה משהו גולמי, בסיסי, לא מתיפייף וחסר פשרות, תוצאה של הדרך שעשו יחד חברי הילדות, כאמנים וכיוצרים שיש ביניהם היכרות מכסימלית ומינימום בולשיט.
מסדקים הפותח נצרב לי בתודעה האימאז' של "שטר של חמישים מקופל לתוך אגרוף", רוק מודע לעצמו, ישיר וגברי. במיותר הדהד לי פוליקר הצעיר, מבחינת השירה של ירושלמי וגם מבחינת הרגש המיוחד המובע בו. אין זמן הפוליטי כולל מחווה לרוק של תחילת הסבנטיז, ובמחבואים המצויין, המוסד מציגים רוק פר-אקסלנס שתמיד כיף לשמוע.
הלהקה נוגעת גם בבלדות רוק כמו רסיסים הדרמטי ולפני השיטפון. הצייד והשועל מציג פן אחר, כמעט פולקי, משל של ממש שעל המאזין לפצחו ולפתרו. מבחינה מוזיקלית מדובר בהחלט באבן חן שונה וייחודית בנוף הסגנוני של הדיסק.
במצעד נשמע צליל מעודכן יותר, אולם ללא ספק, הפורטה של המוסד הוא הרוק הישיר והמחוספס. מלך לב אדום מזכיר מעט את הסאונד של חמסין אולם לוקה בחוסר אחידות ומשהו מתפספס בו.
מבחינתי, "משחקים של אור וצל" בהחלט עובר בהצלחה את מחסום האלבום השני. נקווה שהאלבום ייפול על אוזן קשבת בישיבת פלייליסט זו או אחרת. חבל שיילך לאיבוד.

https://www.youtube.com/watch?v=-pnoT0mlvf4