לבכות מצחוק

(צילום: פייסבוק)

הצגת יחיד של שלמה בראבא היא סיבה למסיבה וסוג של טיפול נפשי, לשחקן ולקהל. אמירה מורג בכתה מצחוק ואף הזילה דמעה וחזרה כדי לספר לכם למה אתם חייבים לראות אותה.

מה הופך שחקן לקומיקאי טוב? היכולת שלו לגרום לקהל לבכות מצחוק, לשלב קצת עצב בתוך הצחוק, ללחוץ על הכפתורים הנכונים, לגרום לך להזדהות, לרגש אותך ובעיקר, לא לשאול אם יש כאן מישהו מבת-ים.

יש בלבי פינה חמה לשלמה בראבא. מבין כל המנחים של "זהו זה", הוא היה המועדף עלי. כן, שלמה, גם אני גדלתי עליך. יצא לי לראות אותו בכמה הצגות ובכל פעם הבנתי מחדש למה. קוראים לזה כריזמה. יש לו נוכחות שממלאת את הבמה. למי אכפת שהתפאורה מינימליסטית. לא צריך יותר.

בראבא לוקח את הקהל למחוזות ילדותו, שהן גם מחוזות ילדותנו, כולנו. ליחסיו עם אמו שמעולם לא חיבקה אותו (וכאן נזכרתי באמי שהתקשתה לחבק), יחסיו עם אביו שבערוב ימיו סבל מאלצהיימר, הנשים בחייו והאישה שאיתו, שכתבה עם בראבא את הערב הזה וגם הכירה לו את המטבח הטריפוליטאי. הוא מדבר על ילדיו והקריירה שלו ומציע סוג של טיפול נפשי, לו ולקהל. יותר זול מפסיכולוג. גם יותר מצחיק.

שעה וחצי של הצגה שאין בה רגע דל אחד, אבל יש גם יש יאצק אחד, כי איך אפשר בלעדיו. אפילו ביבי לא יכול. כן, יש גם נגיעה קלה בפוליטיקה. לא לדאוג, זה לא כואב. אם משהו יכאב לכם, זה הבטן, מרוב צחוק. רוצים לדעת מה עשתה אמא של בראבא עם השכן מתחת עץ הגויאבה? למה בראבא הקטן טיפס כל יום על עץ התות? איך עברה הפעם הראשונה שלו על הבמה? והשנייה? למה הוא הועף מקורס טיס? מה עשתה ג'וליה רוברטס כשעברה לידו? האם באמת היו אריות בלשכה של אלוף פיקוד המרכז, גנדי? על מה הוא מתחרט? בכמה שקיות ניילון נהג אביו לעטוף את התפוח? מה באמת חשוב בחיים ואיך יבוא שלום עלינו? רוצים? אז רוצו למופע.

אני מודה, יצאתי כשאני עוד יותר מאוהבת, בגלל המחווה שלו לקבוצת נכים על כסאות גלגלים, חברים בקבוצת ריקודי-עם יחד עם אנשים שאינם מרותקים לכסא גלגלים, ובהם גם אחותו של בראבא. בסיום המופע הוא ירד מהבמה וניגש אליהם, ללחוץ את ידם ולהחליף איתם כמה מילים. וזה, חברים, מה שהופך שחקן למענטש, לאדם.

https://www.youtube.com/watch?v=qB0s9BMoz3Q