להקה בתקופת מעבר

(צילום: פייסבוק)

גיא טנא על אלבום הבכורה של סודה פבריק: סאונד רטרו שיונק מסוף האייטיז.

הרכב האינדי Soda Fabric , שעקר לברלין עם מוש, ג'יל, תמיר ושחק "פאבריק" (נכבד את הפסבדונים בכיף), יחד עם האורחים אילון הניג, שאז ודורי סבודבניק, מוציא אלבום ראשון, Atlantis , לאחר EP שיצא לפני מספר שנים.
יחד עם המפיק ג'ושוע פרי, ההרכב מציג סאונד רטרו שיונק מסוף האייטיז, על הגיטרה הדומיננטית שבו והקרירות העוטפת ניכור מחד וביטוי אישי מאידך. הפתיחה Neima (יענו, נעימה), כשמה, היא קטע כלי שעושה את העבודה ומעורר תיאבון להיכנס לממלכת הסודה.
Bitter Moon, וריאציה הקשורה לסרטו של פולנסקי בשם זה, מציגה גם את הגישה של פאבריק לביצוע הווקאלי. כמעט בלתי נמנע אזכור הקשר לועדת חריגים, על אף שנדמה שבאלבום הזה יש גישה פתוחה יותר לגיוון ומנעד.
Antonia הוא שיר קליל למדי, אפילו פופי רחמנא ליצלן, שמקל על ההאזנה לאלבום המאתגר, אבל מעורר את השאלה (כמו גם Teenage Illusion , אם גם במידה פחותה), עד כמה ניתן להזכיר בסאונד שלך להקות שמהוות נר לרגליך, ומהו הגבול, אם בכלל, בו אמן חייב לעצור ולהקפיד על גישה עצמאית.
בעיה נוספת באה לידי ביטוי בשירים כמו I Don't wanna Save ו – Your Life , כאשר ההפקה המוזיקלית מציבה את הווקאליזה אי שם מאחור, אבל לא משתמשת באמצעים האולפניים הקיימים כדי להבדיל את סוג הסאונד הזה ולייחד את הלהקה.
אהבתי מאד את Close Your Clothes שמציג גיוון, עניין, אנרגיות וקצב ומורכבות, ואפילו סוג מסויים של רב-תרבותיות. זהו השיר הטוב ביותר כאן ונעשתה בו עבודת הפקה משובחת ובעלת השראה.
סודה פאבריק, כחבריה, היא להקה בתקופת מעבר, צמיחה והתמקמות. עבורי, חלק גדול מהאלבום נשמע כהדהוד של הרכבים ואומנים אחרים. חלק אחר עשה את העבודה וגירה את האוזן, אינסטינקטיבית וגם אינטלקטואלית. המטרה של פאבריק כעת היא לשמר את המסגרת ולצמוח, ולצלוח את מחסום האלבום השני. שיהיה בהצלחה.
אנטוניה

האלבום במלואו